ממחקר חדש עולה כי בחולים צעירים עם עודף-משקל ואירועים מוחיים שיעורי התמותה לאחר עשר שנים נמוכים יותר, בהשוואה לאלו בעלי משקל תקין ששרדו אירוע מוחי. יתרה מזאת, בהשוואה לחולים לא-מעשנים, שיעורי התמותה באשפוז בקרב מעשנים היו נמוכים יותר לאחר אירוע מוחי חד, בין אם קיבלו טיפול תוך-ורידי ב-tPA (Tissue Plasmingoen Activator) ובין אם לאו. ממצאי המחקרים הוצגו בנפרד במהלך הכנס השנתי ה-67 מטעם ה-AAN (American Academy of Neurology).

במסגרת המחקר הראשון, החוקרים התבססו על מדגם משתתפים ממחקר Framingham Study, הן המשתתפים המקוריים והן צאצאי המשתתפים. הם התבססו על קטגוריות המשקל הבאות: תת-משקל (מדד מסת גוף מתחת ל-18.5), משקל תקין (18.5-25), עודף-משקל (25-30) והשמנה (30 ומעלה). הם גם סיווג את המשתתפים לבעלי עודף-משקל קל (25-27.5), עודף-משקל משמעותי (27.5-30), השמנה קלה (30-32.5) והשמנה ניכרת (32.5 ומעלה).

הסקירה כללה 677 משתתפים עם אירוע מוחי ו-2,031 ביקורות ללא אירוע מוחי, תואמים בגיל, מין ומדד מסת גוף. בקרב חולים עם אירוע מוחי תועדה שכיחות גבוהה יותר של מעשנים, עם יותר גורמי סיכון למחלות לב וכלי דם, טיפול תרופתי לאיזון יתר לחץ דם וטיפול לסוכרת לפני הגיוס למחקר.

30% מהמשתתפים בשתי הקבוצות היו בעלי משקל תקין, 44% היו בעלי עודף-משקל ו-26% סבלו מהשמנת-יתר. לא תוארו חולים עם תת-משקל בקבוצת החולים עם אירוע מוחי.

מניתוח הנתונים עלה כי אין הבדלים בשיעורי התמותה לאחר שנה אחת בין קבוצות המשקל השונות בקרב חולים לאחר אירוע מוחי, גם לאחר תקנון לגיל, מין, מרווח זמן בין בדיקות, מועד האירוע, רמת השכלה, מצב משפחתי והרגלי עישון. עם זאת, בהשוואה לאלו בקבוצת המשקל התקין תועדו הבדלים משמעותיים בשיעורי התמותה לאחר עשר שנים בקרב חולים עם אירוע מוחי ועודף-משקל (יחס סיכון). ההבדל לא היה מובהק סטטיסטית בקרב אלו שסבלו מהשמנת-יתר (יחס סיכון של 0.80). בביקורות, שיעורי התמותה לאחר עשר שנים לא היו שונים משמעותית בקבוצות המשקל השונות.

התופעה שתוארה באלו בעלי עודף-משקל תוארה גם בקבוצות עודף-משקל קל ועודף-משקל משמעותי. עוד תוארו הבדלים בין השמנה קלה, אך לא באלו עם השמנה ניכרת. בקבוצת הביקורת, למרות שאף אחת מהתוצאות לא הייתה מובהקת סטטיסטית, באלו עם השמנה ניכרת תועדה מגמה של שיעורי תמותה גרועים יותר.

עם זאת, החוקרים מציינים אינטראקציה משמעותית עם הגיל. בחולים עם אירוע מוחי שהיו מתחת לגיל 70 שנים, מדד מסת גוף גבוה (25 ומעלה) זוהה כגורם מגן מפני תמותה לאחר עשר שנים, אך לא כך היה בקבוצת הביקורת.

במחקר נפרד שהוצג במהלך הכנס, הציגו חוקרים נתונים ממדגם ארצי בין השנים 2000-2011 וזיהו מדגם חולים עם אירוע מוחי איסכמי, שסווגו בהתאם לטיפול ב-tPA ולאחר מכן הם בחנו את שיעורי התמותה באשפוז בקרב מעשנים בהשוואה ללא-מעשנים. הם הצליחו לאסוף נתונים אודות למעלה מ-5.2 מיליון אשפוזים בשל אירוע מוחי איסכמי, כאשר מתוכם 132,157 טופלו ב-tPA.

שיעורי התמותה באשפוז ללא tPA עמדו על 6.36% בלא-מעשנים בהשוואה ל-2.83% במעשנים. שיעורי התמותה באשפוז עם tPA עמדו על 10.7% בלא-מעשנים בהשוואה ל-6.8% במעשנים.

לאחר תקנון לגיל, מין, מוצא אתני, חציון הכנסת משק בית, אזור בית החולים, מיקום ומספר מיטות, בין יתר הגורמים, יחסי הסיכויים בקבוצת החולים שטופלו ב-tPA עמדו על 0.81. בקרב אלו שלא טופלו ב-tPA, יחס הסיכויים המתוקן עמד על 0.62.

בדומה למצב עם השמנת-יתר, מנגנון ההגנה של עישון עדיין שנוי במחלוקת .

מתוך הכנס השנתי ה-67 מטעם AAN

לידיעה במדסקייפ