בחלק מהחולים עם מחלת עורקים כלילית ודום נשימה חסימתי בשינה תתכן תועלת קרדיווסקולארית לטיפול במכשיר CPAP (Continuous Positive Airway Pressure), כך עולה מניתוח פוסט-הוק של מחקר RICCADSA. המחקר לא מצא כל תועלת בכלל החולים, אך מהנתונים החדשים עולה כי בחולים עם עליה בקצב הלב מעל הממוצע במהלך אפניאה או היפופניאה תועדו פחות אירועים קרדיווסקולאריים וצרברווסקולאריים במהלך אפניאה או היפופניאה כאשר טופלו ב-CPAP.

מחקר RICCADSA היה מחקר אקראי, מבוקר, שכלל 226 חולים עם מחלת עורקים כלילית ודום נשימה חסימתי בשינה. המשתתפים חולקו לטיפול ב-CPAP או ללא טיפול ב-CPAP. בכלל אוכלוסיית המחקר, טיפול ב-CPAP לא לווה בשינוי מובהק סטטיסטית בשיעורי רה-וסקולריזציה חוזרת, אוטם לבבי, אירוע מוחי, או תמותה קרדיווסקולארית.

העליה הממוצעת בקצב הלב במהלך אירוע אפניאה או היפופניאה עמדה על 7.1 פעימות לדקה (סטיית תקן, 3.7 פעימות/דקה). כל עליה של סטיית תקן אחד בשינוי בקצב הלב לוותה בעליה של 45% בסיכון הקרדיווסקולארי (יחס סיכון של 1.45, p=0.29). כל ירידה בסטיית תקן בשינוי בקצב הלב עם CPAP לוותה בירידה של 46% בסיכון הקרדיווסקולארי (יחס סיכון של 0.54, p=0.043).

בחולים עם שינוי קטן בקצב הלב של 4 פעימות/דקה בלבד, יחס הסיכון למחלה קרדיווסקולארית עמד על 0.8 ללא טיפול ב-CPAP ועל 1.2 עם טיפול ב-CPAP. בחולים בהם השינוי הממוצע בקצב הלב עמד על 7 פעימות/דקה, יחסי הסיכון עמדו על 1.1 ו-0.9, בהתאמה. באלו עם שינוי גדול בקצב הלב, בהיקף של 10 פעימות/דקה, יחס הסיכון למחלה קרדיווסקולארית עמד על 1.6 ללא טיפול ב-CPAP ועל 0.7 עם טיפול ב-CPAP.

מהנתונים עולה כי בחולים עם שינוי גדול בקצב הלב, הירידה בסיכון למחלות לב וכלי דם הייתה גדולה יותר משמעותית וטיפול ב-CPAP לווה ביריד של מעל 50% בסיכון הקרדיווסקולארי.

החוקרים סבורים כי ממצאים אלו עשויים לסלול את הדרך להערכה טובה יותר של פנוטיפים שונים של דום נשימה בשינה ומתן טיפול מותאם אישית.

מתוך כנס ה-American Thoracic Society

לידיעה במדסקייפ