דום נשימה חסימתי בשינה בדרגה חמורה, שאינו מטופל, מלווה בסיכון מוגבר לתמותה על-רקע מחלות לב וכלי דם בקשישים, וטיפול הולם במכשיר CPAP (Continuous Positive Airway Pressure) מפחית משמעותית סיכון זה, כך עולה מתוצאות מחקר חשד שפורסמו בכתב העת American Journal of Respiratory and Critical Care Medicine.

החוקרים מצאו כי בחולים עם דום נשימה חסימתי בשינה, בדרגה חמורה, שאינם מטופלים במכשיר CPAP, חלה עליה של פי שתיים בסיכון לתמותה על-רקע מחלות לב וכלי דם, בעיקר עקב אירועים מוחיים ואי-ספיקת לב. הטיפול במכשיר CPAP הפחית את העלייה בסיכון לרמות שתוארו בחולים ללא דום נשימה חסימתי בשינה.

לדברי החוקרים, זהו המחקר הראשון בקנה מידה גדול להערכת ההשפעה של דום נשימה חסימתי בשינה והטיפול בהפרעה, על תמותה עקב מחלות לב וכלי דם, בסדרה שכללה אך ורק חולים קשישים.

כל המשתתפים במחקר הפרוספקטיבי, תצפיתי, היו בגילאי 65 ומעלה. חציון המעקב היה קרוב לשש שנים (69 חודשים).

דום נשימה חסימתי בשינה הוגדר כקל-עד-בינוני (Apnean-Hypopnea Index של 15-29), או חמור (מדד של 30 ומעלה). טיפול ב-CPAP הוצע לכל החולים עם מדד AHI של 30 ומעלה, ללא תלות בתסמינים, ולאלו עם מדד AHI בטווח 15-29 עם תסמיני דום נשימה חסימתי בשינה, בעיקר ישנוניות במהלך שעות היום, שאינה מוסברת ע”י גורמים אחרים.

חולים עם מדד AHI נמוך מ-15 שימשו כביקורות. טיפול ב-CPAP במשך ארבע שעות ומעלה ביום, הוגדר כהיענות טובה לטיפול. התוצא העיקרי היה תמותה עקב מחלות לב וכלי דם.

בהשוואה לקבוצת הביקורת, יחס הסיכון לתמותה קרדיווסקולארית עמד על 2.25 בחולים עם דום נשימה חסימתי בשינה בדרגה חמורה, שלא טופל, 0.93 באלו שטופלו במכשיר CPAP ו-1.38 בחולים עם דום נשימה חסימתי בשינה, בדרגה קלה-עד-בינונית, שלא טופלו במכשיר CPAP.

תוצאות דומות תוארו בתת-קבוצה של חולים בגילאי 75 ומעלה ובגברים ובנשים. בקרב אלו שהחלו בטיפול ב-CPAP, זוהה קשר בלתי-תלוי בין ההיענות לטיפול ובין סיכון מופחת לתמותה קרדיווסקולארית.

המסר העיקרי לרופאים הינו כי דום נשימה בשינה קיים גם בקשישים, לכן חשוב לאבחן ולטפל בהפרעה, במידת הצורך, לאור ההשפעה השלילית על המצב הבריאותי של קשישים.

Am J Respir Crit Care Med 2012

לידיעה במדסקייפ