מאת יהונתן ניסן, סטודנט לרפואה באוניברסיטת תל אביב ופרמדיק
מניתוח פרוספקטיבי של כ-14,000 מטופלים במשך שנתיים שהוצג ב-AHA 2021, אלו עם מכשירים לבביים אלקטרוניים מושתלים (CIEDs) שקיבלו טיפול במעכבי סודיום-גלוקוז קוטרנספורטר 2 (SGLT2) סבלו מפחות אירועי הפרעות קצב פרוזדוריות באופן מובהק, בהשוואה לאלו שמעולם לא קיבלו תרופה כזו.
“אנו חושבים שהפחתה בלחץ בעלייה שמאל הנוצרת על ידי טיפול במעכב SGLT2 עשויה להיות קשורה להפחתה בהפרעות קצב”, אמר החוקר הראשי. המחקר לא הראה קשר בין שימוש במעכבי SGLT2 ושינוי בהפרעות קצב חדריות, בהשוואה לחולים עם CIEDs שלא קיבלו את התרופה. הממצאים מציעים להרחיב את האינדיקציות האפשריות לטיפול במעכבי SGLT2.
המחקר כלל 13,890 מטופלים שקיבלו CIED במהלך ינואר 2015-אפריל 2020. בתחילת המחקר (מועד השתלת המכשיר), 12,992 חולים לא קיבלו מעכב SGLT2 (94%) ו-898 (6%) קיבלו תרופה מקבוצה זו. מתוכם, 39% היו תחת טיפול ב-dapagliflozin (Farxiga), 35% היו על empagliflozin (Jardiance), ו-26% טופלו ב-canagliflozin (Invokana).
חולים שקיבלו מעכב SGLT2 בתחילת המחקר היו צעירים בממוצע מהחולים שאינם בקבוצת תרופות זו (59 שנים לעומת 69 שנים), הייתה להם שכיחות גבוהה יותר באופן משמעותי של סוכרת (78% לעומת 25%) וקרדיומיופתיה איסכמית (63% לעומת 39%). לחולים שקיבלו מעכב SGLT2 בתחילת המחקר היו גם שיעורי שכיחות גבוהים יותר של אי ספיקת לב קודמת (38% לעומת 31%) ויתר לחץ דם (69% לעומת 63%). השכיחות של היסטוריה של פרפור פרוזדורים (AFib) הייתה כמעט זהה בשתי הקבוצות: 31% בחולים עם מעכב SGLT2 ו-35% באלה שלא קיבלו תרופות אלו.
טיפול במעכבי SGLT2 בתחילת המחקר היה קשור לירידה משמעותית של 24% באירועי הפרעות קצב פרוזדוריות, וירידה יחסית של 42% במקרי מוות מכל הסיבות, בהשוואה ללא טיפול במעכבי SGLT2. על בסיס אבסולוטי, הטיפול במעכבי SGLT2 נקשר לשיעור נמוך בכ-1% של אירועי הפרעות קצב פרוזדוריות בשנה, ירידה משיעור של 2.5% באלו שאינם מקבלים מעכב SGLT2 לכ-1.5% בקרב אלו הנוטלים אותו.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!