במאמר שפורסם בכתב העת Journal of Neurological Science מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי אירועי דחק במהלך החיים עשויים לתרום לירידה תפקודית, קוגניטיבית ונוירו-פסיכיאטרית עד שנה לאחר אשפוז בשל COVID-19.
החוקרים מסבירים כי חלק מגורמי הדחק במהלך החיים עשויים להשפיע על תסמינים נוירו-פסיכיאטריים ועל המצב התפקודי, מצב הרוח והתפקוד הקוגניטיבי יותר מאשר המנבאים המוכרים היטב, דוגמת גיל וחומרת COVID-19. סיבוכים מאוחרים של COVID-19, או Long COVID, הם תסמינים המופיעים באופן ממושך לאורך חודשים ועד שנה לאחר הזיהום. עם זאת, אין נתונים רבים אודות הגורמים המנבאים את התוצאות ארוכות הטווח לאחר אשפוז בשל COVID-19.
החוקרים השלימו מחקר פרוספקטיבי שכלל חולים שאושפזו עם COVID-19 והעריכו את ההשפעה של ארבעה מנבאים על התוצאים לאחר 6 חודשים ו-12 חודשים – נתונים דמוגרפיים, מחלות רקע לפני COVID-19, מדדי מחלה בעת האשפוז הראשוני בשל COVID-19 וגורמי דחק בחיים.
מבין 790 חולים עם COVID-19 ששרדו את האשפוז, 242 השלימו את המעקב לאחר 12 חודשים ו-121 (50%) דיווחו על לפחות אירוע דחק אחד בחייהם במהלך החודש שקדם לסיום 12 חודשי המעקב.
גורמי הדחק הנפוצים המדווחים כללו מחלה אישית חדשה (23%), חוסר בטחון כלכלי (17%), בידוד חברתי (13%) ומוות או מחלה של אדם קרוב. נוכחות גורמי דחק נקשר באופן הדוק עם החמרת חרדה (יחס סיכויים של 1.37, רווח בר-סמך 95% של 1.06-1.77), דיכאון (יחס סיכויים של 1.42, רווח בר-סמך 95% של 1.03-1.96), עייפות (יחס סיכויים של 1.47, רווח בר-סמך 95% של 1.16-1.87) ושינה (יחס סיכויים שך 1.43, רווח בר-סמך 95% של 1.14-1.80).
החוקרים כותבים כי חשוב להבין את הקשר הדו-כיווני בין גורמי דחק בחיים ובין ההחלמה לאחר זיהום בקורונה.
חלק גדול מגורמי הדחק בחיים הם הפיכים וניתנים להתמודדות בעזרת עובד סוציאלי או הרשויות המקומיות. גישה הוליסטית או מקיפה לטיפול בחולים, כולל התייחסות לסוגיות פסיכו-סוציאליות, עשוי לסייע בהתאוששות לאחר המחלה החריפה.
J Neurol Sci, Dec 2022
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!