מנתוני ביניים שהוצגו במהלך כנס ה-ESMO (European Society for Medical Oncology) עולה כי בחולים עם סרקומה ממוקמת של רקמה רכה, באזור הגו או הגפיים, בסיכון גבוה להישנות, טיפול ניאו-אדג’וונטי באנתרציקלינים עם Ifosfamide מוביל לשיפור הישרדותי משמעותי.

המחקר נועד לבחון התאמה היסטולוגית של טיפול כימותרפי לסוג הסרקומה של החולים. עם זאת, המחקר הופסק בשלב מוקדם כאשר התברר כי משטר טיפול אחד לכולם הוביל לתוצאות טובות יותר.

החוקרים התבססו על נתונים שפורסמו בעבר אודות מחלה גרורתית, במטרה לזהות את התרופות בעלות פעילות בסוג היסטולוגי מסוים של סרקומה רקמה רכה, .

בתקופה שבין מאי 2011 ועד מאי 2016, סך כולל של 435 חולים עם סרקומה ממוקמת, בסיכון גבוה, המערבת את הגפיים או הגו, חולקו באקראי לשלושה מחזורי טיפול ב-Epirubicin (120 מ”ג/מ”ר) עם Ifosfamide במינון 9 גרם/מ”ר או אחד המשטרים המבוססים-היסטולוגיה הבאה:

·         Gemcitabine עם Docetaxel במקרים של סרקומה פליאומורפית לא-ממויינת.

·         Trabectedin לטיפול בליפוסרקומה מיקסואידית בדרגה גבוהה.

·         מינון גבוה של Ifosfamide בעירוי-ממושך לסרקומה סינוביאלית.

·         Etoposide עם Ifosfamide לממאירויות מעטפת עצב היקפי.

·         Gemcitabine עם Dacarbazine לטיפול בליומיורסרקומה.

400 חולים שנכללו במחקר היוו מדגם מייצג של 80% מאוכלוסיית חולי סרקומה רקמה רכה בסיכון גבוה.

ניתוח הביניים של הנתונים הדגים כי בחולים לאחר טיפול כימותרפי סטנדרטי תועדה תועלת הישרדותית של 205 בהשוואה לאלו שקיבלו טיפול מותאם אישית. במהלך חציון מעקב של 12.34 חודשים, החוקרים מצאו כי הטיפול הכימותרפי באנתרציקלינים לווה בסיכוי גבוה יותר משמעותית להישרדות ללא-הישנות לאחר 46 חודשים עם משטר מבוסס-היסטולוגיה (0.62 לעומת 0.38).

הטיפול הסטנדרטי לווה גם בשיפור משמעותי בהישרדות כוללת לאחר 46 חודשים (יחס סיכון של 0.89 לעומת 0.64).

למרות זאת, החוקרים מצאו כי טיפול בליפוסרקומה מיקסואידית בדרגה גבוהה ב-Trabectedin לווה בשיעורי הישרדות ללא-התקדמות והישרדות כוללת שהיו דומים לאלו שתוארו עם כימותרפיה סטנדרטית.

מתוך כנס ה-ESMO

לידיעה במדסקייפ