בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis) המאוזנת היטב עם טיפול ב-Methotrexate ו-Etanercept, הפסקת טיפול ב-Methotrexate הובילה לתוצאות ארוכות טווח שהיו טובות כמעט כמו המשך טיפול משולב, כך עולה מנתונים שפורסמו במהלך כנס מטעם ה-American College of Rheumatology.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ה-American College of Rheumatology וה-European League Against Rheumatism ממליצים על הפחתת מינון טיפול תרופתי בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית המצויים בהפוגה ארוכת-טווח, אך אין טיפול אופטימאלי מבוסס.
במסגרת המחקר נכללו חולים עם דלקת מפרקים שגרונית תחת טיפול ב-Etanercept במינון 50 מ”ג, פעם בשבוע, ו-Methotrexate פומי במינון 10-25 מ”ג, פעם בשבוע. המשתתפים חולקו באקראי ביחס 2:2:1 להמשך Etanercept בלבד (101 חולים), המשך Methotrexate בלבד (101 חולים), או המשך הטיפול המשולב (51 חולים).
לאחר 48 שבועות, 28.7% מהחולים תחת Methotrexate בלבד היו בהפוגה, זאת בהשוואה ל-49.5% מאלו תחת Etanercept בלבד (P=0.004) ו-52.9% מאלו תחת טיפול משולב (p=0.006). מרווח הזמן עד להחמרת המחלה היה קצר יותר בקרב מטופלים ב-Methotrexate בלבד (חציון של 198 ימים), בהשוואה למטופלים ב-Etanercept בלבד (חציון לא נקבע), או טיפול משולב (חציון לא נקבע).
החוקרים מדווחים עוד כי מרבית החולים שנדרשו לטיפול הצלה השיגו שוב הפוגה, כולל 71% מאלו תחת Methotrexate בלבד, 75% מאלו תחת Etanercept בלבד ו-80% מאלו תחת טיפול משולב. לא תועדו הבדלים בין הקבוצות בכל הנוגע למרווח הזמן הנדרש עד להשגת הפוגה.
מתוך כנס ה-ACR
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!