חולים עם דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis) אינם מצויים בסיכון מוגבר להתפתחות סוכרת מסוג , כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Arthritis Care & Research.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את היארעות סוכרת מסוג 2 בקרב חולים עם דלקת מפרקים שגרונית, בהשוואה לארבע קבוצות אחרות. הם התבססו על נתונים ממאגר Optum Clinformatics לשנים 2005-2017 וזיהו חולים עם דלקת מפרקים שגרונית על-בסיס לפחות 2 אבחנות של דלקת מפרקים שגרונית וטיפול בתרופה אחת ממשפחת DMARD (Disease-Modifying Antirheumatic Drugs), או יותר.
החוקרים בחרו ארבע קבוצות להשוות עם לפחות שתי אבחנות של מחלות ספציפיות ולפחות ניפוק אחד לתרופות ספציפיות למחלה: 1) נבדקים ללא דלקת מפרקים שגרונית; 2) יתר לחץ דם; 3) אוסטיאוארתריטיס; ו-4) דלקת מפרקים פסוריאטית. הם התאימו בין חולים עם דלקת מפרקים שגרונית ובין משתתפים משלוש הקבוצות הראשונות על-בסיס גיל, מין ותאריך האינדקס (תאריך ניפוק תרופה ספציפית למחלה).
התוצא העיקרי היה היארעות סוכרת מסוג 2, אשר הוגדרה כאבחנה חדשה של סוכרת מסוג 2 עם ניפוק חדש של תרופה לאיזון רמות הסוכר בדם.
מדגם המחקר כלל בסך הכול 449,327 חולים עם דלקת מפרקים שגרונית, משתתפים ללא דלקת מפרקים שגרונית מהאוכלוסייה הכללית, חולים עם יתר לחץ דם, אוסטיאוארתריטיס או דלקת מפרקים פסוריאטית. לאורך חציון מעקב של 1.6 שנים, שיעורי היארעות סוכרת מסוג 2 היו הנמוכים ביותר בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית (7.0 ל-1,000 שנות-אדם) והגבוהים ביותר (12.3 ל-1,000 שנות-אדם) בקבוצת החולים עם יתר לחץ דם. לאחר תקנון ליותר מ-40 משתנים, החוקרים מצאו כי דלקת מפרקים שגרונית לוותה בירידה של 24-35% בהיארעות סוכרת מסוג 2, בהשוואה לארבע הקבוצות האחרות.
מהמחקר הנוכחי עולה כי בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית שיעורי היארעות נמוכים יותר של סוכרת מסוג 2, בהשוואה לאוכלוסיה הכללית של משתתפים ללא דלקת מפרקים שגרונית, חולים עם אוסטיאוארתריטיס וחולים עם דלקת מפרקים פסוריאטית.
Arthritis Care & Research 2020
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!