בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis) וגם סוכרת מסוג 2, טיפול ב- Anakinra (קינרט), אנטגוניסט לקולטן ל-IL-1, נמצא יעיל יותר ממעכבי TNF (Tumor Necrosis Factor) בשיפור הן האיזון הגליקמי והן מדדי דלקת, כך מדווחים חוקרים במאמר שפורסם בכתב העת PLoS Medicine.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון אם Anakinra עשוי להביא לשיפור איזון גליקמי ומדדי דלקת במשתתפים עם דלקת מפרקים שגרונית וגם סוכרת מסוג 2, בהשוואה לטיפול במעכבי TNF. הם השלימו מחקר רב-מרכזי, בתווית-פתוחה, אקראי ומבוקר, אשר כללל משתתפים עם דלקת מפרקים שגרונית וסוכרת מסוג 2 מ-12 מרכזים באיטליה, בין השנים 2013-2016. המשתתפים חולקו באקראי לטיפול ב- Anakinra או מעכב TNF (כולל Adalimumab, Certolizumab Pegol, Etanercept, Infliximab, או Golimumab) והתוצא העיקרי היה השינוי בערכי המוגלובין מסוכרר.
מדגם המחקר כלל 41 משתתפים, מהם 39 קיבלו טיפול במסגרת המחקר (גיל ממוצע של 62.72 שנים, 74.4% נשים). מרבית המשתתפים אובחנו עם דלקת מפרקים שגרונית ועדות לנוגדנים בסרום (Rheumatoid Factor ו/או Anti-CCP, 70.2% מהחולים) עם מחלה פעילה (מדד Disease Activity Score [DAS]-28 של 5.54 נקודות; ריכוז CRP של 11.84 מ”ג/ד”ל). בכל המשתתפים היה ידוע על סוכרת מסוג 2 (המוגלובין מסוכרר של 7.77%, ריכוז סוכר בצום של 139 מ”ג/ד”ל).
לאחר שישה חודשי מעקב, ההבדל בתוצא העיקרי עם עדות ברורה להשפעה המשמעותית של Anakinra, אשר אושרה בניתוחים סטטיסטיים נוספים ולא הודגמה בקבוצת הביקורת, הובילה להפסקת המחקר בשל תועלת מוקדמת.
המשתתפים בקבוצת Anakinra חוו ירידה משמעותית בערך המוגלובין מסוכרר לאחר 3 חודשים ולאחר 6 חודשים (p<0.001 בשני המקרים).
בקרב משתתפים שטופלו במעכבי TNF תועדה ירידה קלה ולא-משמעותית בהמוגלובין מסוכרר. בהנחה שסף הצלחה יוגדר כריכוז המוגלובין מסוכרר של 7% ומטה, החוקרים קבעו ירידה בסיכון האבוסלוטי של 0.42 (שיעור האירועים בקבוצת ההתערבות עמד על 0.54, שיעור האירועים בקבוצת הביקורת עמד על 0.12); לכן, ההערכה הייתה כי מספר החולים הנדרש לטיפול הינו 3 חולים.
באשר לדלקת מפרקים שגרונית, ירידה פרוגרסיבית בפעילות המחלה תועדה בשתי הקבוצות.
לא תועדו אירועים חריגים חמורים, אירועי היפוגליקמיה, או מקרי תמותה. נגעי אורטיקריה באתר הריקה הובילו להפסקת הטיפול בארבעה חולים (18%) שטופלו ב- Anakinra. בנוסף, החוקרים זיהו זיהומים לא-חמורים, כולל שפעת, דלקת לוע ואף, זיהום בדרכי נשימה עליונות, זיהום בדרכי השתן ושלשול, בשתי הקבוצות.
החוקרים מסכמים וכותבים כי מנתוני המחקר עולה תועלת לטיפול לעיכוב IL-1 בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית וסוכרת מסוג 2. לאור הממצאים, הם מציעים לשקול את עיקרון עיכוב IL-1 כטיפול ממוקד בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית וסוכרת מסוג 2.
PLoS One September 12, 2019
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!