מניתוח פוסט-הוק של נתוני מחקרים קליניים עולה כי טיפול בסטטינים מלווה בהפחתת העליה ברמות שומנים בדם משנית לטיפול ב- Tocilizumab (אקטמרה) בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי ידוע שטיפול ב- Tocilizumab עשוי להוביל לעליה ברמות כולסטרול כולל, LDL, HDL וטריגליצרידים. להערכת ההשפעה האפשרית של טיפול בסטטינים בחולים אלו, הם בחנו את הנתונים משבעה מחקרים קליניים עם 4,655 משתתפים עם דלקת מפרקים שגרונית, שטופלו ב- Tocilizumab.

מרבית החולים לא החלו טיפול בסטטינים במהלך תקופת המחקר, 9.5% נטלו סטטינים בתחילת המחקר ו-5.9% החלו בטיפול התרופתי במהלך המחקר.

הטיפול בסטטינים בתחילת המחקר לווה בעליה הקטנה ביותר בריכוז LDL לאורך 3-4 החודשים הראשונים לטיפול ב- Tocilizumab, בעוד שהתחלת הטיפול במהלך המעקב לוותה בעליה הגדולה ביותר בריכוז LDL לאורך  זמן זה.

בקרב 24.8-31.8% (בתלות במינוני ומשלבי Tocilizumab) מהחולים שנטלו סטטינים בתחילת המחקר תועדה עליה בריכוז LDL מערכים נמוכים מ-130 מ”ג/ד”ל בתחילת המחקר אל 130 מ”ג/ד”ל ומעלה לאחר 3-4 חודשים. שיעורים אלו עומדים אל מול 53.3%-73.3% מהחולים שהחלו בסטטינים במהלך המעקב ו-36.7%-42.4% מאלו שמעולם לא החלו טיפול בסטטינים.

לאחר 3-4 החודשים הראשונים, ריכוז חלקיקי LDL השתנה מעט מאוד בקרב חולים תחת סטטינים בתחילת המחקר ובאלו שלא טופלו בסטטינים באף נקודת זמן, בעוד שריכוז חלקיקי LDL ירד בהדרגה בחולים שהחלו טיפול בסטטינים לאחר תחילת המחקר.

מגמות דומות תועדו עבור חלקיקי כולסטרול כולל, HDL וטריגליצרידים.

לאחר שנתיים, ב-78% מהחולים תחת טיפול תוך-ורידי ב- Tocilizumab תועדו רמות LDL של 100 מ”ג/ד”ל ומעלה, אך רק ב-11% מאלו שטופלו ב- Tocilizumab בלבד ו-13.3% מאלו שטופלו במשלב שכלל Tocilizumab נטלו סטטינים.

החוקרים כותבים כי ממצאי המחקר מדגישים את הצורך הבנה טובה יותר של הסיכון האפשרי עקב עליית רמות שומנים בדם משנית לטיפול ב- Tocilizumab וכן לפתח התערבויות מתאימות.

Rheumatol Ther 2016

לידיעה במדסקייפ