במאמר שפורסם בכתב העת Arthritis & Rheumatology מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי גורמי הסיכון לתסמונת כלילית חדה בחולים עם אבחנה חדשה של דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis) כוללים סמני דלקת המעידים על פעילות דלקתית, פעילות מחלה וימי העדרות ממקום העבודה עקב מחלה וקצבת נכות כבר במהלך השנה הראשונה לאחר האבחנה.
במסגרת המחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לבחון את גורמי הסיכון לתסמונת כלילית חדה לאחר אבחנה חדשה של דלקת מפרקים שגרונית. מדובר במחקר מקרה ביקורת, שכלל חולים עם אבחנה של דלקת מפרקים שגרונית ממחקר EIRA (Epidemiological Investigation of RA). מקרים של תסמונת כלילית חדה זוהו ממאגרים ארציים בשבדיה ולהם הותאמו עד חמש ביקורות, ללא תסמונת כלילית חדה.
מדגם המחקר כלל 138 מקרים ו-624 ביקורות. עישון, היסטוריה של אוטם שריר הלב, ומעל חמישים ימי העדרות עקב מחלה בשנה שלאחר הופעת דלקת מפרקים שגרונית לוו כולם בסיכון מוגבר לתסמונת כלילית חדה. מדדי CRP, ESR, DAS28 והמצב הבריאותי הכללי בשליש העליון במהלך השנה הראשונה וכלל תקופת המעקב לוו שניהם בסיכון מוגבר לתסמונת כלילית חדה. הטיפול ב-DMARD לא השפיע על הסיכון לתסמונת כלילית חדה. גם נוכחות Rheumatoid Factor לא השפיעה על הסיכון לתסמונת כלילית חדה, בעוד שלרמות גבוהות הייתה השפעה מובהקת גבולית על הסיכון לתסמונת כלילית חדה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר הנוכחי מעידים על מספר גורמי סיכון להתפתחות תסמונת כלילית בחולים עם אבחנה חדשה של דלקת מפרקים שגרונית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!