חוקרים מיפן מדווחים במאמר חדש שפורסם בכתב העת Arthritis Care & Research על תוצאות מחקר מהן עולה כי הסיכון לזיהומים חמורים כפול במהלך השנה הראשונה לטיפול באגוניסטים ל-TNF לטיפול בדלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis), אך לא בשנתיים הבאות.
לדברי החוקרים, ממצאי המחקר מדגישים את חשיבות הערכת הסיכונים במהלך השנה הראשונה לטיפול במעכבי TNF בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית.
החוקרים התבססו על נתוני מחקר REAL (RA Patients for Long-Term Safety) להערכת הסיכון לזיהומים חמורים על-רקע טיפול רציף בן שלוש שנים ב-Infliximab או Etanercept, או מעכבי TNF אחרים.
727 חולים עם דלקת מפרקים שגרונית טופלו ב-Infliximab (335) או Etanercept (392) ו-571 חולים עם דלקת מפרקים שגרונית שימשו כביקורות ולא נחשפו למעכבי TNF בתחילת המחקר.
בסה”כ, מהשוואת חולים שלא נחשפו למעכבי TNF, באלו שנחשפו לתרופות אלו נרשמה עליה של 67% בסיכון להופעת תופעות לוואי חמורות ועליה של למעלה מפי 2.04 בסיכון להתפתחות זיהומים חמורים במהלך שלוש שנות המחקר.
בחולים שטופלו ב-Infliximab נרשמה עליה של 49% בסיכון לתופעות לוואי חמורות, אך ללא עליה משמעותית בסיכון להתפתחות זיהום חמור, בהשוואה לחולים שטופלו ב-Etanercept.
כאשר החוקרים בחנו את הנתונים לעומק, הם מצאו כי הסיכון לזיהום חמור היה מוגבר משמעותית (פי 2.4) בחולים שטופלו במעכבי TNF במהלך השנה הראשונה לטיפול, אך לא כאשר בחנו את הנתונים לאחר שנתיים ושלוש שנים.
גורמים אחרים שהיו קשורים משמעותית עם סיכון מוגבר לזיהומים חמורים כללו גיל מתקדם, מחלת ריאות כרונית, מדד DAS28 (Disease Activity Score), מינון ממוצע של מתוטרקסט של מעל 8 מ”ג לשבוע וטיפול פומי בפרדניזולון במינון של 10 מ”ג ליום ומעלה.
מאחר והטיפול בדלקת מפרקים שגרונית ניתן למשך שנים רבות או לכל החיים במרבית החולים, ישנה חשיבות להערכת התוצאות ארוכות הטווח במחקר פרוספקטיבי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!