אוטם כלייתי עשוי להיות נפוץ יותר מכפי שסברו בעבר בחולים עם עמילואידוזיס לבבי, בפרט באלו עם נזק כלייתי חד, כך עולה מתוצאות מחקר חדש מצרפת, שפורסמו בכתב העת Mayo Clinic Proceedings.
מטרת המחקר הייתה לתאר את שיעורי ההימצאות וגורמי הסיכון לאוטם כלייתי בחולים עם עמילואידוזיס לבבי. החוקרים השלימו הערכה של 87 חולים עם עמילואידוזיס לבבי אשר השלימו מיפוי Dimercaptosuccinic Acid Scinitigraphy עם טכנציום במרכז הרפואי בין תחילת אוקטובר 20115 ועד סוף פברואר 2018.
החוקרים זיהו שלוש קבוצות חולים בהתאם לסוג עמילואידוזיס ברקע: עמילואידוזיס על-רקע AL ב-24 חולים, על-רקע מוטאציית Transthyretin ב-24 חולים וללא מוטאציה זו ב-39 חולים.
חולים ללא מוטאציית Transthyretin היו מבוגרים יותר, עם שכיחות גבוהה יותר של גברים, הפרעות קצב לב וטיפול בנוגדי-קרישה. בחולים עם עמילואידוזיס על-רקע AL תועדו רמות N-terminal pro-B-type Natriuretic Peptideגבוהות יותר ושכיחות גבוהה יותר של תסמונת נפרוטית.
אוטם כלייתי זוהה ב-18 חולים (20.7%), עם שכיחות דומה בשלוש הקבוצות. היחס בין חלבון/קריאטינין בשתן בתחילת המחקר היה המדד היחיד שהיה שונה משמעותית (p=0.03) בין חולים עם אבחנה של אוטם כלייתי ואלו ללא עדות לאוטם זה.
הסבירות לאבחנת אוטם כלייתי עמדה על 47.1% (8 מבין 17 חולים) בנוכחות נזק כלייתי חד ועל 14.5% (10 מבין 69 חולים) בהעדר נזק כלייתי חד (p=0.003).
בסה”כ, ההישרדות של חולים שלא עברו השתלת לב לא הייתה שונה משמעותית כאשר נערכה השוואה בין אלו עם אבחנה של אוטם כלייתי ואלו ללא אבחנה של אוטם כלייתי. עם זאת, שיעורי התמותה ושיעורי ההישרדות הכלייתית היו נמוכים יותר משמעותית בקרב חולים עם אבחנה של אוטם כלייתי (p<0.001).
מהמחקר עולה כי שיעורי הימצאות אוטם כלייתי בחולים עם עמילואידוזיס לבבי גבוהים מכפי שסברו בעבר, ללא תלות בגורם לעמילואידוזיס. בנוכחות נזק כלייתי חד בחולה עם עמילואידוזיס לבבי יש לקחת בחשבון אפשרות של אוטם כלייתי.
Mayo Clin Proc. 2019
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!