מנתונים חדשים עולה כי למרות שהחמרת תפקוד כלייתי במהלך אשפוז אינה משפיעה על הפרוגנוזה של אי-ספיקת לב חדה לא-מפוצה, הפרעה זו בשילוב עם ירידה ברמות BNP מסייעת בזיהוי חולים עם הפחתה הולמת בגודש בעת השחרור מבית החולים, המלווה בשיפור התוצאות.

מדגם המחקר כלל 122 חולים שאושפזו ליחידה הקרדיולוגית בשל אי-ספיקת לב חדה, בתקופה שבין דצמבר 2010 ועד נובמבר 2012. הם קבעו את רמות BNP והערכת קצב פינוי גלומרולארי בתוך 24 שעות מהאשפוז ולפני השחרור.

מהנתונים עולה כי בחולים עם החמרת תפקוד כלייתי עם ירידה של 40% ומעלה בריכוז BNP תועדו שיעורים נמוכים יותר משמעותית של תמותה מכל-סיבה ואשפוזים חוזרים בשל אי-ספיקת לב חדה, בהשוואה לחולים עם החמרת תפקוד כלייתי ללא שינוי בהיקף דומה (30% לעומת 75%). שיעור האירועים בחולים עם החמרת תפקוד כלייתי וגם ירידה בריכוז BNP היה טוב יותר משמעותית בהשוואה לקבוצת החולים ללא החמרה כלייתית ועם ירידה של פחות מ-40% בריכוז BNP.

החוקרים מסכמים וכותבים כי מדידה עוקבת של רמות BNP בעת האשפוז והשחרור מאפשרת זיהוי חולים עם פרוגנוזה טובה, בהם החמרה בתפקוד כלייתי הינה רק ביטוי של הפחתת גודש הולמת לאחר טיפול במשתנים.

Heart, Lung and Circulation

לידיעה במדסקייפ