מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Heart עולה כי בחולים עם מחלת כליות כרונית, הארכת משך הטיפול ב-Clopidogrel (פלויקס) מעבר ל-12 חודשים לאחר התערבות כלילית מילעורית עשויה להביא להפחתת הסיכון לתמותה או אוטם שריר הלב רק בחולים לאחר השתלת תומכנים מצופי-תרופה מדור ראשון.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי בחולים עם מחלת כליות כרונית קיים סיכון גבוה לתמותה או אוטם שריר הלב לאחר התערבות כלילית מילעורית. כעת הם ביקשו לבחון אם הארכת משך הטיפול נוגד-טסיות המשולב מעבר ל-12 חודשים המומלצים עשוי למנוע סיבוכים בחולים עם מחלת כליות כרונית לאחר השתלת תומכנים מצופי-תרופה או תומכני מתכת ערומים.
מבין כ-23,000 משתתפים לאחר התערבות כלילית מילעורית, 21% אובחנו עם מחלת כליות כרונית. בהשוואה לאלו עם תפקוד כלייתי תקין, בחולים עם מחלת כליות כרונית תועד סיכון מוגבר לתמותה או אוטם שריר הלב שנה עד ארבע שנים לאחר השתלת תומכן מצופה תרופה (21% לעומת 12%, יחס סיכון של 1.75) או תומכן מתכת ערום (28% לעומת 15%, יחס סיכון של 2.10). בחולים עם מחלת כליות כרונית לאחר השתלת תומכן מצופה-תרופה, טיפול ב-Clopidogrel במשך למעלה מ-12 חודשים לאחר התערבות כלילית מילעורית לווה בסיכון מופחת לתמותה או אוטם שריר הלב (18% לעומת 24%, יחס סיכון של 0.74) ותמותה (15% לעומת 23%, יחס סיכון של 0.61), אך ללא השפעה על רה-וסקולריזציה חוזרת 1-4 שנים לאחר התערבות כלילית מילעורית.
ממצאי המחקר תומכים בגישת טיפול מותאמת אישית להארכת משך הטיפול ב-Clopidogrel בחולים לאחר התערבות כלילית מילעורית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!