בחולים העוברים צנתור כלילי, מתן נוזלים בהנחיית ניטור המודינאמי עשוי למנוע נזק כלייתי חד על-רקע מתן חומר ניגוד, כך עולה מתוצאות מחקר POSEIDON.

החוקרים כותבים כי מתן נוזלים בצורה זה מפחית משמעותית את הסיכון לנזק כלייתי חד על-רקע חומר ניגוד ואת שיעור הסיבוכים המג’וריים, ללא הגדלת הסיכון לעודף נפח. לאור זאת, הם מאמינים כי יש לשקול גישה זו בטיפול בחולים מתאימים המיועדים לצנתור כלילי.

עד כה, לא נערכו מחקרים להשוואת הרחבת נפח עם סליין איזוטוני בקצב או משך שונה באוכלוסיות בסיכון. במחקר הנוכחי בחנו החוקרים קצב שונה של מתן נוזלים, בהנחיית מדדי LVEDP (Left Ventricular End-Diastolic Pressure) ב-396 חולים שעברו צנתור לבבי.

בממוצע, סך נפח הנוזלים שניתן היה גבוה בלמעלה מכפליים ב-196 החולים בהם נערכו מדידות LVEDP, בהשוואה ל-200 החולים בקבוצת הביקורת (1,727 מ”ל לעומת 812 מ”ל, P<0.0001).

ההיארעות הכוללת של נזק כלייתי חד על-רקע חומר ניגוד הייתה נמוכה ב-59% בקבוצת ההתערבות, בהשוואה לקבוצת הביקורת (6.7% לעומת 16.3%, P=0.005 ). מניתוח סטטיסטי של הנתונים עלה כי יש לטפל ב-11 חולים בהנחיית מדדי LVEDP למניעת מקרה אחד של נזק כלייתי חד על-רקע חומר ניגוד.

התוצאות היו דומות בחולים עם ליקוי חמור יותר של התפקוד הכלייתי בתחילת המחקר.

נפחים גדולים יותר של סליין נורמאלי לוו בסיכון מופחת לנזק כלייתי חד על-רקע חומר ניגוד, כאשר כל תוספת של 100 מ”ל של סליין נורמאלי לוותה בירידה של 9% בסיכויים לנזק כלייתי חד על-רקע חומר ניגוד.

שיעור המקרים של ליקוי כלייתי ממושך לא היה נמוך יותר משמעותית בקבוצת ההתערבות, בהשוואה לקבוצת הביקורת, ובקרב חולים שפיתחו נזק כלייתי חד על-רקע חומר ניגוד, שיעור ליקוי כלייתי ממושך לא היה שונה בין משתתפים בקבוצת ההתערבות ואלו בקבוצת הביקורת.

לאחר שישה חודשים (אך לא לאחר 30 ימים), שיעור הסיבוכים המג’וריים היה נמוך יותר משמעותית בקבוצת ההתערבות, בהשוואה לקבוצת הביקורת (3.1% לעומת 9.5%, p=0.p008).

המסר העולה ממחקר POSEIDON הוא כי מתן נוזלים אגרסיבי יותר סביב פרוצדורות הינה גישה בטוחה ויעילה. החוקרים מקווים כי הממצאים יגבירו את המודעות בנוגע לחשיבות מתן נוזלים למניעת נזק כלייתי חד על-רקע חומר ניגוד, סיבוך הכרוך בסיבוכים מג’וריים ארוכי טווח, דוגמת דיאליזה, אוטם שריר הלב ותמותה.

Lancet 2014;383:1814-1823

לידיעה במדסקייפ