חוקרים שבדים ואמריקאים מדווחים כי חולים עם מחלת כליות סופנית, לפני טיפולי דיאליזה, עם הרמות הגבוהות והנמוכות ביותר של חומצה אורית, מצויים בסיכון מוגבר לתמותה, בהשוואה לחולים עם רמות חומצה אורית בינוניות.
לחומצה אורית בסרום השפעות מזיקות וכן השפעות נוגדות-חמצון, ובסופו של דבר מתבססות על המאזן בין השניים.
בגליון נובמבר של American Journal of Kidney Disease, החוקרים מציינים כי הם הגיעו למסקנה זו לאחר שבדקו 294 חולים עם מחלת כליות כרונית, בשלב 5, שהחלו בטיפול כלייתי חליפי.
לאחר חציון מעקב של 27 חודשים, שיעורי התמותה הגבוהים ביותר מסיבה כלשהי, זוהו בחולים עם הרמות הגבוהות ביותר והנמוכות ביותר של חומצה אורית, בהשוואה לחולים עם רמות בינוניות.
לאחר תיקנון למגוון פקטורים, כולל תחלואה קרדיווסקולרית וסוכרת, נמצא קשר בעל צורת J בין רמת חומצה אורית ושיעורי התמותה. בהשוואה לאלו עם רמות חומצה אורית בטווח הביניים, Hazard Ratio לתמותה עמד על 1.96 בחולים עם הרמות הגבוהות ביותר של חומצה אורית, ו-1.42 עבור החולים עם הרמות הנמוכות ביותר.
בנוסף, נמצאה קורלציה בין רמות חומצה אורית ובין מטבוליזם של סידן וזרחן, דיסליפידמיה ומרקרים של דלקת.
למרות שהסיבה לעקומת J עדיין אינה ברורה לחלוטין, הממצא עשוי להצביע על העובדה שרמה נמוכה של חומצה אורית עשויה לשקף יכולת אנטי-אוקסידנטית ירודה מדי. מצד שני, סביר יותר שהממצא משקף מצב של עקה חמצונית בולטת, מאחר שבמצבים אלו יש צריכה של חומצה אורית, אך סברה זו טרם הוכחה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!