ממחקר חדש שפורסם ב-Journal of the American College of Cardiology עולה כי נוכחות מחלה בבדיקת CCTA (Coronary Computed Tomography Angiography) הינה גורם מנבא מהימן יחסית לאירועים כליליים.

לדברי החוקרים, זהו המחקר הראשון המשלב את העדויות הזמינות אודות הערך המנבא של בדיקת CCTA במסגרת סקירה מקיפה של הסיכונים וההטרוגניות של הנתונים הקיימים. הממצאים חשובים במיוחד לצורך הסכמה אחידה אודות הסטנדרטים לבדיקת CT של הלב, לקבוע את המבנה המתאים של מחקרים פרוספקטיביים להערכת הסיכון על-בסיס ממצאי בדיקת CT של הלב, ולהערכת ההשפעה האפשרית של בדיקות הדמיה לא-פולשניות באמצעות CT על מערכת הבריאות.

החוקרים ערכו חיפוש אחר מחקרים שעקבו אחר לפחות 100 משתתפים, במשך שנה אחת לפחות, ודיווחו על יחס סיכון של מעל אחד. הם זיהו 11 מחקרים של CCTA עם סך כולל של 7335 חולים עם חשד למחלה כלילית וערכו ניתוח סטטיסטי להערכת הסיכון להיצרות כלילית משמעותית, היצרות של העורק הכלילי הראשי השמאלי, מחלה תלת-כלית ונגע טרשתי לא-מסויד. החוקרים זיהו סיבות להטרוגניות במחקרים עם ניתוח מטה-רגרסיה.

נוכחות היצרות כלילית משמעותית אחת לפחות, הייתה הממצא המתועד הנפוץ ביותר (9 מבין 11 מחקרים). מטה האנליזה מצאה קשר בין היצרות זו ובין שיעור אירועים שנתי של 11.9%, עם יחס סיכון מקביל של 10.74 במחקרים שכללו רה-וסקולריזציה כאירוע כלילי ו-6.15 במחקרים שלא כללו רה-וסקולריזציה.

מהמחקר עולה כי בחירת יעדי סיום, ממצאי הסתיידות בבדיקת CT, איכות המחקר ואוכלוסיית המחקר הובילו להטרוגניות נרחבת בכל הנוגע לניבוי הסיכון במחקרים הזמינים. לא זוהה ממצא יחיד בבדיקת CT שדווח בכל 11 המחקרים, לכן קשה להתייחס למכלול הנתונים, אך החוקרים מסכמים כי הממצאים הבאים בבדיקת CT מלווים בתוצאות גרועות יותר ויש לכלול זאת בכל הדיווחים הקליניים והמחקרים העתידיים בנושא CCTA:

• נוכחות היצרות משמעותית אחת לפחות בעורק כלילי (50% ומעלה מקוטר כלי הדם).


• מספר מקטעים בעורק הכלילי עם היצרות משמעותית אחת, לכל הפחות.


• מחלה של העורק השמאלי הראשי.


• נוכחות נגע טרשתי הניתן לזיהוי, ללא קשר לחומרתו.


• מספר מקטעים המכילים נגע לא-חוסם, נגע מסויד, נגע לא-מסויד ונגע מעורב.

מהסקירה עולה כי 62% מכל יעדי הסיום בכל המחקרים היו רה-וסקולריזציה, לכן ממצאי CT מלווים בסיכון גבוה בהרבה במחקרים שכללו רה-וסקולריזציה כיעד סיום ובאלו שלא כללו זאת. שיעור האירועים השנתי עמד על 5% בכל המחקרים, אך רק 1% כאשר רק תמותה, אוטם לבבי לא-פטאלי ואנגינה לא-יציבה הדורשת אשפוז הוגדרו כאירועים. מאחר שרה-וסקולריזציה כלילית בהקשר זה הינה אפשרות טיפול ללא השפעה מוכחת על התוצאות, יש לדווח עליה בשילוב עם שימוש בבדיקה ויעילות CCTA ולא כיעילות ותועלת. למרות שמספר מחקרים לא כללו רה-וסקולריזציה בתוך 30 ימים לאחר בדיקת CT, בחירתו כיעד סיום עודנה שנויה במחלוקת. נראה כי יש במחקרי הדמיה יש לבחור ביעדי סיום קלאסיים דוגמת תמותה, אוטם לבבי ואנגינה לא-יציבה הדורשת רה-וסקולריזציה.

עם זאת, כאשר נכללו רק יעדי סיום קלאסיים, שיעור האירועים מאוד נמוך, לכן רק מחקר גדול מאוד עשוי להדגים מובהקות סטטיסטית. למרבה המזל, בימים אלו נערך מחקר PROMISE (Prospective Multicenter Imaging Study for the Evaluation of Chest Pain), הכולל 10,000 משתתפים להשוואת מבחני מאמץ תפקודיים עם CCTA עם יעדי סיום אלו בחולים עם חשד למחלה כלילית.

J Am Coll Cardiol 2011; 57:24262436

לידיעה במדסקייפ