.
מרבית החולים עם אכלזיה ראשונית מצויים בסיכון נמוך להתפתחות סרטן של הוושט, אך אלו בסיכון גבוה נדרשים למעקב החל מעשר שנים לאחר הופעת התסמינים, כך מדווחים חוקרים מהולנד, במאמר חדש שפורסם ב-American Journal of Gastroenterology.
גורמים הקשורים בסיכון גבוה כוללים מין זכר, גיל מעל 60, עישון סיגריות וצריכת אלכוהול. בחולים אלו, מומלץ לערוך בדיקות אנדוסקופיה במרווחים של פחות משלוש שנים, החל מעשר שנים לאחר הופעת התסמינים.
החוקרים מאמינים כי שיעורי האבחנה עשויים לעלות עם סמנים היסטולוגיים ספציפיים, צביעת לוגול ושיטות הדמיה אנדוסקופיות מתקדמות יותר.
החוקרים מסבירים כי אכלזיה הינה הפרעה בתנועתיות הוושט, עם הפרעה בהרפיה של סוגר הוושט התחתון ואובדן פריסטלטיקה תקינה עם שכיחות שנתית של כ-1 ל-100,000 באוכלוסיות מערביות, התחילה לרוב בגיל העמידה.
החוקרים עקבו אחר 448 חולים עם אכלזיה ראשונית (גיל ממוצע של 51 שנים, 49% גברים), במשך 9.6 שנים בממוצע, לאחר האבחנה, ו-15 שנים, בממוצע, לאחר הופעת התסמינים (סך כולל של 4483 שנות אדם).
מרבית החולים טופלו בהרחבות פניאומאטיות. נערכו בדיקות אנדוסקופיה עליונה עם דגימת ביופסיה לאחר 1, 2, 4 ו-7 שנים, ולאחר מכן כל שלוש שנים.
עשרה גברים וחמש נשים פיתחו סרטן של הוושט (3 עם אדנוקרצינומה באזור מטפלזיה מסוג בארט, ו-12 פיתחו ממאירות מסוג SCC (Squamous Cell Carcinoma)), בגיל ממוצע של 71 שנים, 11 שנים, בממוצע, לאחר האבחנה, ו-24 שנים לאחר הופעת התסמינים.
הסיכון לסרטן הוושט עלה מפחות מ-1% חמש שנים לאחר האבחנה, לכ-4% לאחר 10 שנים ו-10% לאחר 20 שנים.
בחולים עם אכלזיה תועדה עליה של פי 28 בסיכון להתפתחות סרטן הוושט, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית, עם שיעור היארעות של 335 ל-100,000 שנות-אדם.
החוקרים מציינים כי בחולים עם מטפלזיה אינטסטינאלית או גסטריטיס אטרופית, שיעורים דומים של סרטן קיבה; בחולים עם וושט מסוג בארט שיעור מעט נמוך יותר של סרטן הוושט.
עשרה חולים עדיין היו תחת מעקב שגרתי כאשר אובחנו עם המחלה הממארת. יתר החולים הפסיקו את המעקב מפאת גילם, מחלות אחרות, או העדפת החולים.
5 מהחולים שאובחנו במהלך בדיקות המעקב עברו ניתוח לכריתת הוושט. שניים מתו מסיבות הקשורות למחלה הממארת לאחר שנתיים ושש שניים, חולה אחת מת מסיבות אחרות לאחר ארבע שנים, ושני חולים שרדו ללא-מחלה לאחר למעלה משמונה שנים. יתר החולים קיבלו טיפול פליאטיבי.
החוקרים כותבים כי ההיארעות הנמוכה של הממאירות דורשת בדיקות רבות בכדי לזהות מקרה אחד של ממאירות, ובחלק גדול מהממאירויות הללו הפרוגנוזה עדיין גרועה מאוד, והתוצאה היא עלויות גבוהות לכל שנת חיים שניצלה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!