ירידה מהירה בתפקוד הריאתי מלווה בהיארעות מוגברת של מחלות לב וכלי דם, בפרט אי-ספיקת לב, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהדורת חודש ספטמבר של כתב העת Journal of the American College of Cardiology.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הידרדרות בתפקוד ריאתי מנבאת היארעות מחלות לב וכלי דם. כעת הם ביקשו לבחון אם קיים קשר בין הידרדרות לאורך זמן בתפקוד הריאתי ובין היארעות אי-ספיקת לב, מחלת לב כלילית ואירועים מוחיים.
מדגם המחקר כלל 10,351 משתתפים במחקר ARIC (Atherosclerosis Risk In Communities), ללא מחלה קרדיווסקולארית. הידרדרות מהירה בתפקוד הריאתי (2,585 חולים) הוגדרה כרבעון העליון של הידרדרות במדדי FEV1 (Forced Expiratory Volume in 1 second) עם ירידה של מעל 1.9% בשנה, או במדד FVC (Forced Vital Capacity) עם ירידה של מעל 2.1% בשנה לאורך 2.9 שנים. הקשר בין הידרדרות מדדי FEV1 או FVC ובין היארעות אי-ספיקת לב, מחלת לב כלילית, אירוע מוחי, או משלב של תוצאים אלו, נבחן בניתוח רב-משתני, אשר כלל תקנון לערכים בבדיקת תפקודי ריאות, נתונים דמוגרפיים, גובה, מדד מסת גוף, קצב לב, סוכרת, יתר לחץ דם, רמות LDL, טיפול בתרופות להפחתת שומנים בדם, רמות N-terminal BNP ועישון.
גיל המשתתפים הממוצע עמד על 54 שנים, 56% היו נשים, 81% לבנים. לאחר מעקב בן 17 שנים, אי-ספיקת לב תועדה ב-14% מהחולים, מחלת לב כלילית ב-11%, אירוע מוחי ב-6% ומשלב של תוצאים אלו זוהה ב-24% מהחולים.
הידרדרות מהירה במדדי FEV1 והידרדרות מהירה במדדי FVC נקשרו עם סיכון מוגבר להיארעות אי-ספיקת לב (יחס סיכון של 1.17 ויחס סיכון של 1.27, בהתאמה), כאשר ירידה מהירה במדדי FEV1 זוהתה כגורם הפרוגנוסטי החשוב ביותר בשנה הראשונה למעקב (יחס סיכון של 4.22). ירידה מהירה במדדי FEV1 נקשרה גם עם היארעות אירועים מוחיים (יחס סיכון של 1.25).
החוקרים מסכמים וכותבים כי הידרדרות מהירה בתפקוד הריאתי, כפי שנקבע לפי בדיקות עוקבות של תפקוד יהריאות, מלווה בהיארעות מוגברת של מחלות לב וכלי דם, בפרט היארעות אי-ספיקת לב.
J Am Coll Cardiol. 2018;72:1109-1122
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!