במאמר שפורסם בכתב העת BMC Pulmonary Medicine מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה כי במקומות מנוסים, יש יתרונות לסדציה במהלך הנשמה לא-פולשנית במניעת כשלון הנשמה לא-פולשנית, גם באלו עם מחלות בהן עדויות גרועות המצביעות על תועלת.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי למרות שסדציה נדרשת לעיתים קרובות בחולים באי-שקט במהלך הנשמה לא-פולשנית, אין דיווחים רבים אודות תוצאות גישה זו. כעת הם ביקשו לבחון את היעילות והבטיחות של סדציה של חולים באי-שקט, תחת הנשמה לא-פולשנית.
החוקרים ערכו סקירה רטרוספקטיבית של טיפולי סדציה לחולים במהלך הנשמה לא-פולשנית עקב כשל נשימתי חד בין מאי 2007 ועד מאי 2012. רמת הסדציה הייתה תחת בקרה לפי סולם RASS (Richmond Agitation Sedation Scale).
מבין 3,506 חולים תחת הנשמה לא-פולשנית, החוקרים בחנו את הנתונים ב-120 חולים (3.4%). סדציה בוצעה רק לסירוגין ב-60% מהחולים, הוחלפה לסדציה רציפה ב-31% ושימשה באופן רציף רק ב-9% מהחולים. מחלות הרקע ב-48% מהחולים כללו תסמונת מצוקה נשימית חדה/נזק ריאתי חד/דלקת ריאות חמורה או התלקחות דלקת ריאות אינטרסטיציאלית. בחולים שהוגדרו כחולים להנשמה במידת הצורך (39 חולים), אף אחד מהחולים לא נדרש להנשמה בשל אי-שקט עם סדציה רציפה, ובקרב חולים שהוגדרו כחולים לא להנשמה (81 חולים), ב-96% ניתן היה להמשיך בהנשמה לא-פולשנית רציפה. השינוי בלחץ פחמן דו-חמצני (6.7 מ”מ כספית לעומת 2.0- מ”מ כספית) והשינוי בשיעורי התמותה בחולים שהוגדרו כחולים לא להנשמה (81% לעומת 57%) היו גבוהים יותר משמעותית בקבוצת הטיפול הרציף, לעומת הטיפול לסירוגין.
BMC Pulm Med. 2015;15(71)
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!