הוספת MDMA (3,4-Methylenedioxymethamphetamine) לפסיכותרפיה אינטגרטיבית עשויה להביא לשיפור משמעותי בתסמינים ובתחושת הרווחה של חולים עם תסמונת דחק בתר-חבלתית חמורה, כולל אלו עם תת-סוג דיסוציאטיבי, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו במהלך כנס מטעם ה-European Psychiatry Association.

מחקר MAPP1 הינו המחקר האקראי-מבוקר הראשון בשלב 3 להערכת טיפול בשילוב MDMA באוכלוסיה זו. החוקרים כללו 90 חולים עם תסמונת דחק בתר-חבלתית (גיל ממוצע של 41 שנים) מ-50 אתרים. במרבית המשתתפים (84%) תועדה היסטוריה של טראומה בגיל צעיר מאוד, לרוב מידיהם של המטפלים בהם.

המשתתפים חולקו באקראי לקבלת MDMA במינון 80 מ”ג או 120 מ”ג (46 משתתפים) או פלסבו (44 משתתפים), ולאחר מכן הושלמו שלושה מחזורי פסיכותרפיה אינטגרטיבית למשך כולל של 8 שעות. עוד הותר מתן מינון נוסף של MDMA כ-1.5-2 שעות לאחר המנה הראשונה.

המשתתפים נותרו במעבדה בערב הטיפול והשתתפו בתדרוך בבוקר למחרת. מפגש חוזר בוצע לאחר חודש ושוב לאחר חודש. כאשר בין המפגשים נערכו שיחות טלפון עם המטופלים. הערכות חוזרות בוצעו חודשיים לאחר הטיפול השלישי ושוב לאחר 12 חודשים.

התוצא העיקרי היה השינוי במדד CAPS-5 (Clinician Administered PTSD Scale for DSM-5).

מהתוצאות עולה כי חל שיפור בתסמיני תסמונת דחק בתר-חבלתית בשתי הזרועות, אך השיפור עם MDMA היה משמעותי יותר (גודל השפעה של מעל 0.9). בנוסף, בקרב מטופלים ב-MDMA תועד שיפור מצב רוח ותחושת רווחה, תגובה רבה יותר לגירוי רגשי ותחושתי, תחושה גדולה יותר של קרבה לאחרים ותחושת אמפתיה גדולה יותר.

החוקרים מדווחים כי המחקר כלל 13 חולים עם תת הסוג הדיסוציאטיבי של תסמונת דחק בתר-חבלתית והם מצאו כי בחולים אלו תועדו תוצאות טובות יותר, בהשוואה לחולים עם תסמונת דחק בתר-חבלתית קלאסית.

בסיכומו של דבר, 82% מהחולים דיווחו על שיפור משמעותי עד תום המחקר; 56% דיווחו כי לא סבלו עוד מתסמונת דחק בתר-חבלתית. בנוסף, 67% מהחולים לא ענו עוד על הקריטריונים האבחנתיים לתסמונת דחק בתר-חבלתית, כולל חולים שחצו מזרוע הפלסבו לקבוצת הטיפול הפעיל.

הישנות תועדה ב-11 חולים (12%) לאחר 12 חודשים, בתשעה מקרים הסיבה לכך הייתה נוכחות גורמי דחק נוספים.

אירועים חריגים היו נדירים מאוד ולא תועדו אירועים חריגים נפשיים חמורים.

מתוך כנס ה-EPA

לידיעה במדסקייפ