מתוצאות מחקר רטרוספקטיבי, שפורסמו בכתב העת Annals of the American Thoracic Society, עולה קשר אפשרי בין בנזודיאזפינים ובין סיכון מוגבר לאובדנות בחולים עם מחלת ריאות חסימתית-כרונית (COPD או Chronic Obstructive Pulmonary Disease) ותחלואה נלווית בדמות תסמונת דחק-בתר חבלתית (PTSD או Posttraumatic Stress Disorder).
החוקרים בחנו את התוצאות בלמעלה מ-44,000 חולים עם COPD ו-PTSD, כולל 9,776 חולים עם חשיפה ארוכת-טווח לבנזודיאזפינים ו-9,776 מטופלים תואמים שלא קיבלו טיפול זה.
במדגם המותאם, הסיכון לתמותה מכל-סיבה לאחר שנתיים לא היה שונה משמעותית בין אלו עם ובלי חשיפה ארוכת טווח לבנזודיאזפינים. עם זאת, בקרב אלו שנטלו טיפול ארוך-טווח בבנזודיאזפינים תועדה עליה של 37% בשיעור אשפוזים פסיכיאטריים ועליה של פי 2.33 בסיכון לתמותה עקב מעשה אובדני.
החוקרים מדווחים כי כל עשרה ימי חשיפה לבנזודיאזפינים ארוכי-טווח לוותה בעליה של 7% בסיכון לאובדנות, וכל עליה מקבילה למינון של 10 מ”ג של Diazepam לוותה בעליה של 19% בסיכון למינון-יתר בשוגג.טיפול משולב באופיואידים עם בנזודיאזפינים לווה בעליה בסיכון לתמותה מכל-סיבה ומינון-יתר בשוגג.
בניתוח משני של כלל המטופלים, החוקרים מצאו כי שימוש קצר-טווח בבנזודיאזפינים (אך לא שימוש ארוך-טווח) לווה בעליה של 16% בסיכון לתמותה, אך הן שימוש קצר-טווח והן שימוש ארוך-טווח לווה בעליה של למעלה מפי 2.3 בסיכון לאובדנות.
הטיפול בבנזודיאזפינים לא נקשר עם תמותה משנית למחלת ריאות או עם התלקחות COPD.
החוקרים כותבים כי בקרב חולי COPD שכבר נוטלים בנזודיאזפינים לאורך זמן רב, ייתכן כי מבחינה נשימתית ניתן להמשיך בתרופות אלו, אך על המטפלים לנקוט משנה זהירות במקרים בהם ניתן טיפול זה לחולים שכבר מצויים בסיכון גבוה לאובדנות.
Ann Am Thorac Soc 2018
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!