כמעט ל-30% מהחולים שמטופלים בקליניקה להורדה במשקל יש גם הפרעה פסיכיאטרית בתחום ההפרעה הדו קוטבית, על פי חוקרים שהציגו את ממצאיהם בכנס הששי הבינלאומי להפרעה בי פולרית.

יש להתחיל לחשוב על השמנת יתר כהפרעה פסיכיאטרית. כשמגיע חולה עם השמנת יתר להתייעצות, יש למצוא מה מניע את ההשמנה. יש לבדוק הפרעות אכילה, מצבי רוח ותרופות העלולות לגרום לבעיות.

החוקרים רצו לבדוק את היקף הספקטרום הדו קוטבי הנמצא בקומורבידיות בחולים המחפשים עזרה בירידה במשקל, ולצורך כך סקרו רישומים של 400 חולים מתוכנית לטיפול במשקל בין השנים 2000-2004. בקרב החולים, 93.3% היו שמנים, ו-5% היו עם עודף משקל.

המטופלים עברו הערכה בזמן הרישום בקליניקה להפרעות מצב רוח, הפרעות אכילה, והפרעות אחרות מציר I. ההפרעות שנכללו בספקטרום הדו קוטבי היו הפרעה בי פולרית I, II, והפרעה בי פולרית NOS. החוקרים השוו ביו המטופלים הבי פולרים ללא בי פולרים ביחס להפרעות פסיכיאטריות קומורבידיות, משתנים אנטופומטרים ודמוגרפים.

בקרב מטופלים אלו, ל-117 (29%) היתה הפרעה בי פולרית. בתוך הקבוצה, 26 (22%) עם הפרעה מסוג I, ל-49 (41.9%) הפרעה מסוג II, ול-42 (35.9%) מסוג NOS. באוכלוסיה הכללית, שכיחות מוערכת בטווח של 2%-4%.

בקבוצת הבי פולר, ל-87.2% היו הפרעות אכילה, בהשוואה ל-71.3% בקבוצת של הלא בי פולרים (P = .0007). לחולים הבי פולרים היתה סבירות גבוהה יותר להפרעה אימפולסיבית, 7% לעומת 3% (P = .01). מדד חומרת מצב רוח, בסקלת CGI, היה גבוה משמעותית בתת סקלה של מצב רוח (P = .0053). לקבוצת הבי פולר היה BMI נמוך יותר בממוצע 37.7 לעומת 41 בקבוצת הלא בי פולרים (P = .0003). כמו כן גם בקבוצת הבי פולרים היה היקף המתניים הממוצע נמוך יותר.

אכילה לא מאוזנת עם מצבים מעורבים אולי גרמו לחולים הבי פולרים ל-BMI והיקף מתניים נמוכים יותר.

הממצאים מראים את חשיבות הטיפול במטופל כאדם שלם כשהוא מגיע לייעוץ לירידה במשקל. רוב החולים עם הפרעה בי פולרית לא אובחנו, או שאבחנם פוספסה, כשהגיעו לקליניקה לירידה במשקל. לא מספיק לתת להם תרופה או דיאטה. יש לאבחן את הגורמים הנמצאים חבויים מאחורי ההפרעה במשקל ולטפל בהם בכדי להגיע לתוצאות.

Sixth ICBD: Abstract 125. Presented June 17, 2005

לידיעה במדסקייפ