תוצאות מחקר הפורסם בגיליון דצמבר של Journal of the American College of Cardiology מציעות כי גורמים חברתיים ומצב בריאותי צופים התחלת דיכאון בחולים עם כשל לבבי.

סימפטומים דיכאוניים בחולים עם כשל לבבי קשורים בחוזקה לירידה במצב בריאותי ובעליה בסיכון לאישפוז ותמותה.

במחקר נבדקו גורמים סוציודמוגרפיים וקליניים הקשורים לדיכאון ב-245 חולי כשל לבבי עם מדד להערכת תפקוד חדר שמאל (EF) של פחות מ-0.40 אשר לא היו בדיכאון.

החוקרים השתמשו בשאלונים והערכה קלינית מלאה בכדי להעריך את הנבדקים.

חמישים ושניים (21.2%) מהחולים פיתחו סימפטומים דיכאוניים במשך תקופת המעקב של שנה.

בהשוואה לאלו ללא סימפטומים דיכאוניים, חולים דיכאוניים היו בעלי סבירות גבוהה משמעותית לחיות לבד (40.4% לעומת 22.9%, p = 0.015) וקבלת טיפול רפואי כנטל כלכלי חמור (59.6% לעומת 34.3%, p = 0.003).

חולים אשר פיתחו סימפטומים דיכאוניים היו בעלי סבירות גבוהה יותר להיסטוריה של צריכת אלכוהול (23.1% לעומת 11.4%, p = 0.013) וציון נמוך משמעותית בשאלון (59.7 לעומת 71.1, p < 0.001).

רק 7.9% מהחולים ללא אף אחד מארבעת גורמי הסיכון הללו פיתחו סימפטומים משמעותיים של דיכאון בתוך שנה. בקרב אלו עם גורם סיכון אחד, 15.5% פיתחו סימפטומים דיכאוניים בתוך שנה. לאלו עם שניים או שלושה גורמי סיכון, ההישנות עלתה ל-36.2% ו-69.2% בהתאמה. לאף אחד מהחולים לא היה את כל ארבעת גורמי הסיכון.

נמצא קשר בין מצב בריאותי לקוי ועלייה בסיכון לדיכאון. עם זאת, לא נמצא קשר משמעותי בין גורמים קליניים מסורתיים או מדידות חומרת המחלה להתפתחות דיכאון.

מחקרים עתידיים דרושים בכדי להעריך האם התערבות במטרה למנוע דיכאון ו/או טיפול בדיכאון באלו שנמצאו כבעלי סיכון בסריקה ישפר את התוצאות. בינתיים, רופאים צריכים לשים לב להישנות הגבוהה של סימפטומים דיכאוניים וגורמי הסיכון להתפתחות דיכאון עם כשל לבבי.

J Am Coll Cardiol 2004;44:2333-2338.

לידיעה במדסקייפ