על-פי תוצאותיו של מחקר אקראי שפורסמו לאחרונה, D-cycloserine (הוא DCS) עשוי לשמש כטיפול מוסף בפוביות במהלך פסיכו-תרפיה.

החוקרים כותבים כי גישות פרמקולוגיות מסורתיות לטיפול בהפרעות פסיכיאטריות מתמקדות בתיקון אי-התקינויות הביוכימיות המשוערות ואולם, בחלק מההפרעות, בעיקר ההפרעות הקשורות בחרדה כדוגמת פוביות ספציפיות, קיים רכיב למידה רגשית שניתן לסייע לו במתן פסיכו-תרפיה.

בעבר הוכח כי מתן DCS, אגוניסט חלקי של הרצפטור N-methyl-D-aspartate, מסייע בהכחדת הפחד במכרסמים. מטרת המחקר הנוכחי היתה לקבוע האם מתן DCS יסייע גם בהכחדת הפחד בחולים הסובלים מפוביה העוברים טיפול חשיפה התנהגותי.

במחקר כפול סמיות זה נבדק מתן DCS לעומת מתן פלצבו בשילוב עם פרדיגמת חשיפה מבוקרת מאוד. למחקר גויסו 28 נבדקים שאובחנו עם פחד גבהים על-פי ה-DSM-IV.

לאחר הערכת מדדי הפחד לפני המחקר, השתתפו הנבדקים בשני מפגשים של טיפול חשיפה התנהגותי תוך שימוש בחשיפה במציאות מדומה לגבהים בתוך מעלית זכוכית וירטואלית. לפני כל אחד מהמפגשים הללו, קיבלו הנבדקים מנה יחידה של פלצבו או של DCS.

התוצאות כללו מדדים של פחד גבהים בתוך הסביבה המדומה, מדדים של פחד גבהים בעולם האמיתי, מדדים כלליים של שיפור כולל, ותנודות אלקטרודרמליות בעור במהלך החשיפה המדומה לגבהים. הסימפטומים נבדקו כעבור שבוע מתחילת הטיפול וכעבור 3 חודשים באמצעות הערכה עצמית ובאמצעות הערכה סמויה בלתי תלויה.

בהשוואה לקבוצת הפלצבו, נמצאו בקבוצת ה-DCS ירידות גדולות משמעותית בסימפטומי פחד הגבהים בכל מדדי התוצאה העיקריים, כולל סימפטומים בתוך הסביבה המדומה (P < .001 כעבור שבוע ו-P < .05 כעבור 3 חודשים), ירידות גדולות משמעותית בתנודות ההולכה בעור לאחר הטיפול במהלך חשיפה מדומה (P < .05), ושיפור גדול יותר במדדים הכללים של סימפטומי פחד הגבהים בעולם האמיתי  (P < .02 עבור הימנעות, P < .01 עבור חרדה, P < .04 עבור התייחסות לגבהים, P < .01 עבור שיפור קליני כולל, ו-P < .01 עבור מספר החשיפות העצמיות לגבהים בעולם האמיתי). השיפורים נצפו מוקדם במתן הטיפול ונשמרו כעבור 3 חודשים.

מגבלות המחקר כללו הקשר של מחקר פיילוט ראשוני, גודל מדגם קטן יחסית, כוח בלתי מספיק להדגמת הבדלים משמעותיים בין מינוני ה-DCS השונים ששימשו במחקר, ושימוש במדדים סובייקטיבים.

החוקרים כותבים כי המידע שהתקבל תומך בשימוש במינון אקוטי של DCS כתוספת לפסיכו-תרפיה המבוססת על חשיפה לצורך האצת תהליכי הלמידה האסוציאטיבית התורמים לתיקון הפסיכו-פתולוגיה. הם מוסיפים כי לשימוש בתרופה הניתנת רק כתוספת לפסיכו-תרפיה ולצורך מטרה ספציפית של האצת הלמידה המושגת באמצעותה יהיו השלכות חשובות. לטענתם, למרות שפוביה ספציפית היא ההפרעה הקלה ביותר לבדיקה הניתנת לטיפול באמצעות טיפול חשיפה התנהגותי, יתכן כי צורת הטיפול מתאימה גם בהפרעות חרדה אחרות, כמו הפרעת פניקה, הפרעה אובססיבית-קומפולסיבית, והפרעת דחק פוסט-טראומתית.