בקרב חולים עם אבחנה של פסוריאזיס, הסיכון לתמותה נקשר באופן הדוק עם נזק כבדי, מחלות לב וכלי דם והפרעה פסיכיאטרית אפקטיבית, אך היה קטן יותר עם טיפול סיסטמי בתכשירים ביולוגיים, כך מדווחים חוקרים מקנדה במאמר שפורסם בכתב העת Journal of the American Academy of Dermatology.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי פסוריאזיס הינה מחלה דלקתית כרונית ששכיחותה בעולם המערבי נעה סביב 3%. המחלה מלווה בסיכון מוגבר לתמותה בהשוואה לאוכלוסייה הבריאה, ככל הנראה משנית לדלקת סיסטמית המלווה בסיכון מוגבר לתחלואה נלווית, בפרט מחלות לב וכלי דם, תסמונת מטבולית ומחלות נוספות.

מחקרים קודמים הציעו כי טיפול אימונו-מודולטורי סיסטמי המכוון כנגד התהליך הדלקתי הסיסטמי עשוי לשפר את הישרדות החולים אך אין עדויות מוצקות התומכות בהשערה זו.

במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לבחון את ההשפעה של טיפולים סיסטמיים ומחלות רקע על הסיכון לתמותה מכל-סיבה בחולי פסוריאזיס. הם התבססו על מאגר Alberta Health Services Data Repository of Reporting בין תחילת שנת 2012 ועד תחילת יוני בשנת 2019, הכולל מידע אודות 4.47 מיליון מטופלים.

החוקרים אספו נתונים אודות 18,618 חולי פסוריאזיס ו-55,854 ביקורות (גיל חציוני של 48 שנים, 51% גברים) תוך סיווג המקרים בהתאם למדד Charlson Comorbidity Index, סמן לנטל תחלואה נלווית, ובהתאם לסוג הטיפול שקיבלו. ניתוח סטטיסטי שימש להערכת הסיכון לתמותה בין הקבוצות.

מהנתונים עולה כי התמותה בקרב חולי פסוריאזיס הייתה גבוהה יותר משמעותית לעומת הביקורות (5.7% לעומת 3.8%, בהתאמה, p<0.05), עם גיל חציוני בעת התמותה של 72 לעומת 74.4 שנים, בהתאמה.

מהנתונים עולה כי מדד CCI ותחלואה נלווית היו מנבאים משמעותיים של הסיכון לתמותה, בפרט נזק כבדי על-רקע טיפול תרופתי (יחס סיכון של 1.78), הפרעה ביפולארית ומחשבות אובדניות (יחס סיכון של 1.24-1.58) ומחלות לב וכלי דם מג’ורית, שכללו אוטם לבבי, אי-ספיקת לב ואירוע מוחי (יחס סיכון של 1.2-1.4).

בקרב חולים עם פסוריאזיס, שיעורי ההישרדות בחולים תחת טיפול ביולוגי היו גבוהים יותר משיעורי ההישרדות בקבוצת הביקורת, גם לאחר תקנון ל-CCI (3.2% לעומת 4.4%, בהתאמה, p<0.05). החוקרים כותבים כי מהממצאים עולה כי בחולים אלו תועד סיכון לתמותה מכל-סיבה שהיה נמוך יותר שתועד בקרב חולים תחת טיפול במתוטרקסט או תכשירים מקומיים. לא תועדו הבדלים בשיעורי התמותה בין חולים תחת טיפול במתוטרקסט ואלו תחת טיפול מקומי, אך בכל אחת מקבוצות הטיפול הללו תועדה הישרדות טובה יותר בהשוואה למדגם החולים שלא קיבלו טיפול כנגד פסוריאזיס.

למרות הישרדות טובה יותר בקרב חולים תחת טיפול ביולוגי, לא תועד שיפור משמעותי בפרופיל מחלות הרקע שלהם. החוקרים כותבים כי שכיחות מחלות לב וכלי דם מג’וריות (אוטם לבבי, אי-ספיקת לב, אירוע מוחי) הייתה דומה לזו שתוארה בביקורות.

יש לציין כי למחקר היו מספר מגבלות משמעותיות, כולל העדר נתונים אודות סוג וחומרת פסוריאזיס, תגובה לטיפול, הרגלי עישון וצריכת אלכוהול.

מומחים בתחום ציינו כי ממצאים אלו תומכים בתוצאות מחקר קודם שהראה כי פסוריאזיס מלווה בסיכון מוגבר לתמותה. עוד עולה כי ישנה השפעה משמעותית להטיית חולה בריא יותר בקרב חולים הנוטלים את הטיפול המומלץ ומקפידים על טיפול ביולוגי לאורך זמן.

J Am Acad Dermatol, Feb 20, 2024

לידיעה במדסקייפ