במאמר שפורסם בכתב העת Frontiers in Pharmacology מדווחים חוקרים על תוצאות סקירה שיטתית ומטה-אנליזה מהן עולים שיעורי היארעות נמוכים של זיהומים אופורטוניסטיים בחולים עם דלקת מפרקים פסוריאטית שטופלו בתרופות ביולוגיות וסינתטיות ממוקדות. עם זאת, נדרש מעקב זהיר אחר זיהומים ספציפיים דוגמת הרפס זוסטר לאחר טיפול במעכבי JAK, זיהומי קנדידה של העור והריריות לאחר טיפול במעכבי IL-17 וזיהומי שחפת לאחר טיפול במעכבי TNF.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי זמינות תרופות ביולוגיות וסינתטיות ממוקדת הרחיבה את אפשרויות הטיפול בחולים עם דלקת מפרקים פסוריאטית. תכשירים אלו חוסמים מסלולי העברת אותות תוך-תאיים או ציטוקינים פרו-דלקתיים המעודדים תהליכי דלקת ועשויים להציב את החולים בסיכון לזיהומים חמורים. מטרת הסקירה הנוכחית הייתה לבחון את היארעות זיהומים אופורטוניסטיים בחולים עם דלקת מפרקים פסוריאטית שטופלו בתכשירים אלו.
החוקרים השלימו חיפוש במאגרי PubMed ו-EMBASE לזיהוי מחקרים אקראיים ומבוקרים להערכת טיפול ביולוגי וסינתטי בחולים עם דלקת מפרקים פסוריאטית. הם כללו בסקירה מחקרים שהשוו את ההשפעה של טיפול ביולוגי או סינתטי אל מול פלסבו ודיווחו על נתוני בטיחות.
הסקירה כללה 47 מחקרים עם 17,197 חולים שקיבלו לפחות מנה אחת של הטיפול התרופתי. ההיארעות המצטברת של זיהומים אופורטוניסטיים לפי מנגנון הפעולה עמדה על 2.72% עם מעכבי JAK, 1.18% עם מעכבי IL-17, 1.18% עם מעכבי IL-23 ו-0.01% עם מעכבי TNF.
על-פי מנגנון הפעולה, תכשירים אלו עשויים להביא לעליה בסיכון לזיהומים חמורים מסוימים. ההיארעות המצטברת של זיהומי הרפס זוסטר לאחר טיפול במעכבי JAK עמדה על 2.53% וההיארעות המצטברת של זיהומים אופורטוניסטיים בקנדידה לאחר טיפול במעכבי IL-17 עמדה על 0.97%.
ממצאי המחקר מצביעים על היארעות כוללת נמוכה של זיהומים אופורטוניסטיים בחולים תחת טיפול בתרופות ביולוגיות או תרופות סינתטיות ממוקדות בחולים עם דלקת מפרקים פסוריאטית. עם זאת, נדרש מעקב הדוק אחר זיהומים מסוימים בהתאם לטיפול התרופתי, כולל מעקב אחר הופעת הרפס זוסטר במטופלים במעכבי JAK, קנדידיאזיס של העור והריריות עם מעכבי IL-17 ושחפת לאחר טיפול במעכבי TNF.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!