מאת נעה גינזבורג (BSc)

מחקר חדש שבחן את שיעור ההתמדה של טיפול בתרופת ה- golimumab  (סימפוני, ינסן)  בחולים עם עם דלקת מפרקים שגרונית  (RA), ספונדילוארתריטיס  (SpA) ודלקת מפרקים פסוריאטית (PsA), מדווח על שיעור התמדה לאחר שנתיים של כ-70% .

 המחקר היה ארוך טווח ותצפיתי בלבד, ללא התערבות, שבחן חולים עם RA, SpA, ו-  PsA

שקיבלו טיפול ב- golimumab. יעדי המחקר היו שיעורי ההתמדה בטיפול בתרופה וזיהוי גורמים המנבאים את הפסקת נטילת הטיפול. הפסקת הטיפול נבחנה באמצעות מודל Kaplan-Meier ו- Cox. יחס הסיכונים (HR) של הפסקת הטיפול בתרופה הוערך באמצעות Cox-regression hazard model.

מבין 416 החולים שטופלו ב- golimumab (171 שלא טופלו בתרופה ביולוגית בעבר ו-245 חולים שלא הגיבו בעבר לטיפול ביולוגי ), 88 סבלו מ-RA, 147 מ- SpA ו-181 מ- PsA.  

שיעור המשך הטיפול לאחר שנתיים היה 70.2%, ללא הבדל בין המחלות או סוג הטיפול הביולוגי הנוסף.

גורם מנבא חזק להפסקת הטיפול היה השתייכות למין הנשי (ה-HR עמד על 1.95). טיפול מונותרפי ב- Golimumab  נקשר לסיכון גבוה יותר להפסקת הטיפול  (HR = 1.67).

 בקרב החולים ב- SpA, המנבאים החזקים ביותר להפסקת הטיפול היו מין המטופל (נשים, HR = 4.19) והיעדר ביטוי חיצוני למחלה (HR– 4.6).

בחולים עם PsA, משך המחלה נקשר באופן הפוך להפסקה בנטילת התרופה (HR = 0.93), בעוד שטיפול מונותרפי ב-golimumab  היה קשור בסיכון גבוה יותר להפסקת הטיפול (HR = 2.21).  

החוקרים מציינים כי בחולים עם RA, הגורם המנבא היחיד שנמצא קשור להפסקת הטיפול בתרופה היה העדר תגובת EULAR מספקת לאחר שלושה חודשי טיפול.

 ע”פ כי המחקר מראה כי לטיפול ב- golimumab  שיעורי התמדה גבוהים בתנאי עולם אמיתי.

 החוקרים מציינים כי פרופיל המטופלים שסביר ביותר שימשיכו ליטול את התרופה במשך יותר משנתיים כולל גברים הסובלים מ-SpA שהציגו ביטוי חיצוני למחלה , מטופלים עם PsA שקיבלו טיפול מקביל ב- DMARDs וחולים עם RA שהציגו תגובה קלינית מוקדמת.

Semin Arthritis Rheum.

2017 Aug;47(1):108-114. doi: 10.1016/j.semarthrit.2017.01.008. Epub 2017 Jan 18

הערת המערכת: חלה טעות בסיכום הראשון של מחקר זה שדווח באתר ב-12/9 באשר לשיעורי הפסקת הטיפול (נכתב בטעות 70% במקום 30%) וזו תוקנה כעת.