מחקר חדש מצא כי עבור מטופלים עם פרוגנוזה גרועה יותר לסרטן ערמונית גרורתי ורגיש להורמונים, תוספת של Docetaxel לטיפול ההורמונלי עשויה להיות יעילה. עם זאת, אין עדות לתועלת משמעותית עבור מטופלים עם גידול מטאכרוני (משני) ולכן יש לטפל בהם בצורה שונה.
מחקרים קודמים הראו כי הוספת Docetaxel לטיפול להפחתת אנדרוגן (ADT – Androgen Deprivation Therapy) משפרת את השרידות בקרב מטופלים עם סרטן ערמונית גרורתי ורגיש להורמונים, אך נותרה אי ודאות לגבי דיוק המטופלים, אשר עבורם יהיה הרווח הגדול ביותר. עקב כך, המחקר הנוכחי העריך את ההשפעות הכוללות של התרופה ובדק האם הן משתנות כתלות במאפייני המטופלים או הגידולים שלהם.
החוקרים ביצעו מטה-אנליזה ואיתרו מחקרים אקראיים שהעריכו את הטיפול המשולב ב-Docetaxel ו-ADT בהשוואה לטיפול ב-ADT בלבד בקרב מטופלים עם סרטן ערמונית גרורתי ורגיש להורמונים. התוצאה העיקרי היה השרידות הכוללת (overall survival) של המטופלים, בעוד התוצאים המשניים היו שרידות ללא התקדמות (progression-free survival) ושרידות ללא הישנות (failure-free survival).
המחקר כלל 2261 מטופלים עם מעקב חציוני של 72 חודשים. בהתבסס על כל המחקרים שהוכנסו למטה-אנליזה, נמצא כי יש יתרון ברור לטיפול המשולב על השרידות הכוללת (HR 0.79, 95% CI 0.70-0·88, P<0.0001), השרידות ללא התקדמות (HR 0.70, 95% CI 0.63-0.77, P<0,0001), והשרידות ללא הישנות (HR 0.64, 95% CI 0.58-0.71, P<0.0001). המחקר לא מצא עדויות חזקות לכך שהוספת Docetaxel שיפרה את ההשפעות המוחלטות לאחר 5 שנים עבור מטופלים עם מחלה משנית בנפח גידול נמוך, בעוד השיפור המוחלט הגדול ביותר לאחר 5 שנים נצפה בקרב אלו עם גידול בנפח גבוה (שלב T4).
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!