טיפול נרחב יותר אינו תמיד טוב יותר, לפחות בכל הנוגע לעיכוב קולטנים לאנדרוגנים בגברים עם סרטן ערמונית גרורתי ועמיד לסירוס, כך עולה מתוצאות מחקר Alliance. מהנתונים שהוצגו במהלך הכנס השנתי מטעם ה-American Society of Clinical Oncology.
המחקר התמקד בגברים עם ממאירות ערמונית גרורתית ועמידה לסירוס, עם עדות להתקדמות המחלה. מדגם המחקר כלל 657 חולים אשר חולקו באקראי לטיפול ב-Enzalutamide ו-654 חולים שחולקו לטיפול במשלב Enzalutamide (אקסטנדי) עם Abiraterone (זייטיגה). החולים בשתי הקבוצות היו מאוזנים בפיזור הגילאים, מצב תפקודי, גזע וקבוצת סיכון. מאפייני המחלה גם היו מאוזנים היטב בין שתי קבוצות הטיפול, כאשר 56.8% מהחולים שטופלו ב-Enzalutamide ו-54% מאלו שטופלו ב-Abiraterone אובחנו עם מחלה עם מדד גליסון של 8, 9, או 10.
לאחר חציון של 34.2 חודשים, חציון ההישרדות הכולל עמד על 34.2 חודשים עם הטיפול המשולב ועל 32.5 חודשים עם טיפול ב-Enzalutamide בלבד.
שיעורי הישרדות ללא-התקדמות הדמייתית נטו באופן מתון לטובת הטיפול המשולב ועמדו על 33%, בהשוואה ל-42% עם טיפול בתכשיר יחיד.
חציון שיעורי הישרדות ללא-התקדמות הדמייתית תחת טיפול עמד על 25.2 חודשים עם הטיפול המשולב ועל 20.7 חודשים עם הטיפול ב-Enzalutamide בלבד. לכן, הממצאים העידו על שיפור מתון בלבד בעקבות תוספת Abiraterone (p=0.02).
בדומה, תועד שיפור מתון בחציון ההישרדות ללא התקדמות הדמייתית תחת-טיפול וללא-טיפול, אשר עמדו על 25.2 חודשים עם הטיפול המשולב ועל 22.4 חודשים עם Enzalutamide בלבד, אך שוב, ההבדלים לא היו בעלי משמעות רבה, והיו בעלי מובהקות סטטיסטית גבולית (p=0.05).
שיעורי ירידה ברמות PSA היו גם כן דומים בשתי הקבוצות.
פחות מ-20% מהחולים בכל קבוצה חוו התקדמות קלינית לפני שהייתה עדות להתקדמות הדמייתית; חולים אלו הפסיקו את הטיפול בעקבות ההתקדמות הקלינית.
בקרב חולים שטופלו במשלב התרופות, שיעורי הפסקת הטיפול בשל אירועים חריגים היו גבוהים יותר מכפליים בהשוואה לאלו שטופלו ב-Enzalutamide בלבד. לדוגמא, שיעורי עייפות בדרגה 3 או 4 עמדו על 11.4% עם טיפול משולב, לעומת 6.2% עם Enzalutamide בלבד ושיעורי יתר לחץ דם בדרגה 3 או 4 עמדו על 30.1% לעומת 22.6%, בהתאמה.
למרות הסיכון המוגבר לאירועים חריגים בקבוצת הטיפול המשולב, חציון ההבדל במשך הטיפול בין הקבוצות עמד על 51 ימים ולכן לא מדובר בהבדל משמעותי בין השתיים בכל הנוגע למשך הטיפול.
החוקרים מסכמים וכותבים כי סביר להניח כי הסיבה בגינה המחקר היה שלילי בסופו של דבר נובעת פשוט מכך שלא הייתה הרבה יותר פעילות כנגד הגידול בקבוצה אחת, בהשוואה לקבוצה השניה.
מתוך הכנס השנתי מטעם ASCO
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!