לאחרונה פורסמו תוצאות מחקר אקראי בן עשר שנים, אשר כלל קרוב ל-1,800 גברים עם סרטן ערמונית. החולים חולקו לשלוש קבוצות: קבוצה אחת טופלה בקרינה למיטת הערמונית; הקבוצה השניה קיבלה קרינה לערמונית עם 4-6 חודשי טיפול ADT עם אגוניסט של LHRH ותכשיר אנטי-אנדרוגן; הקבוצה השלישית טופלה בקרינה למיטת הערמונית, קרינה לקשריות לימפה אגניות וטיפול הורמונאלי.

המחקר כלל חולים בהם שישה שבועות לאחר כריתה של הערמונית, רמות PSA לא עלו על 1 ננוגרם/מ”ל; לא ניתן היה למשש דבר במיטת הערמונית, או במידה וזוהתה מסה במיטת הערמונית, אזי הביופסיה שלה הייתה שלילית; קשריות לימפה היו שליליות בעת הניתוח או בקוטר של עד 1.5 ס”מ בהדמיה; רמות PSA לא הגיעו מעל 2 ננוגרם/מ”ל בתחילת המחקר.

לאחר חמש שנים, שיעורי ההישרדות ללא-התקדמות, אשר הוגדרו כעליה של 2 ננוגרם/מ”ל ברמת PSA, היו טובים יותר משמעותית בגברים תחת טיפול משולב של קרינה לאגן ולמיטת הערמונית, עם טיפול הורמונאלי. שיעורי ההישרדות ללא-התקדמות עמדו על 72% בגברים בקבוצת הטיפול הקרינתי בלבד; 83% באלו שקיבלו קרינה למיטת הערמונית עם טיפול הורמונאלי; ו-89% באלו שקיבלו את שלושת הטיפולים.

החוקרים הציגו תוצאות לאחר שמונה שנים, אשר לא הצביעו על הבדל מובהק סטטיסטית. הם זיהו תועלת לטיפול משולב, אך תועלת זו נעלמה בגברים עם רמות PSA של עד 1 ננוגרם/מ”ל.

לפיכך, עולה השאלה האם התוצאות הללו מספקות בכדי להמליץ על הצעדים הבאים. מומחים בתחום סבורים כי התשובה לכך שלילית. ראשית, מתן קרינה לאגן בגברים עם רמות PSA נמוכות עשויה להוות טיפול-יתר, והטיפול אכן לווה בסיכון גבוה יותר לתופעות לוואי. שנית, התוצאות לא היו מובהקות סטטיסטית בהערכת הישרדות ללא-גרורות ונדרש מעקב ממושך יותר להערכת תוצא זה. שלישית, עדיין אין נתונים אודות ההישרדות הכוללת ומוקדם מדי לקבוע כי התועלת מבחינת הישרדות ללא-גרורות תתורגם בוודאות לתועלת מבחינת ההישרדות הכוללת.

מתוך כנס ה-ASTRO

לידיעה במדסקייפ