הסיכון לתמותה תוך 20 שנים על-רקע סרטן ערמונית בגברים עם ממצאים שפירים בביופסיה של הערמונית הוא נמוך, ולכן התועלת של הערכה אבחנתית נוספת היא שנויה במחלוקת, כך טוענים חוקרים מדנמרק. עם זאת, במאמר מערכת טוענים מומחים כי הסיכון האמיתי עשוי להיות מטושטש מאחר וביופסיות מפספסות גברים שכבר סובלים מסרטן הערמונית.

במסגרת המחקר בחנו החוקרים את הסיכון לתמותה עקב סרטן ערמונית בכל הגברים בדנמרק שהופנו להערכת ביופסיה בחשד לסרטן ערמונית. המחקר כלל 64,000 גברים והינו המדגם  הגדול ביותר עד כה מסוגו.

החוקרים זיהו 27,000 גברים שהתייצגו עם ביופסיה ראשונה שלא הדגימה סרטן ערמונית. בקרב גברים אלו, הסיכון לתמותה עקב סרטן ערמונית עמד על 5%, בעוד שהסיכון לתמותה מסיבות אחרות עמד על 60%.

כאשר הוסיפו את רמות PSA (Prostate Specific Antigen) למודל, הסיכון לתמותה עקב סרטן ערמונית עמדה על 0.7% בגברים עם ביופסיה תקינה ו-PSA נמוך מ-10 ננוגרם/מ”ל, כאשר יש לבחון זאת אל מול עליה של פי 30 בסיכון לתמותה עקב סיבות אחרות באותם גברים.

חציון משך המעקב עמד על 5.9 שנים וסך משך המעקב, מגיוס החולה הראשון בשנת 1995 ועד איסוף של סיבות התמותה בשנת 2015, עמד על 20 שנים.

30% מהגברים עם ביופסיה ראשונית ממארת הלכו לעולמם עקב סרטן ערמונית, זאת בהשוואה ל-2% מאלו עם תוצאות ביופסיה ראשוניות שהיו שפירות.

בכל הגברים שהופנו לביופסיה, ההיארעות המצטברת של תמותה ספציפית לסרטן ערמונית לאחר עשרים שנים עמדה על 26% לעומת שיעורי תמותה מסיבות אחרות שעמדו על 51%.

החוקרים מציינים כי בגברים עם ביופסיה ראשונית שפירה, ההיארעות המצטברת של תמותה ספציפית עקב סרטן ערמונית עמדה על 5.2% לעומת שיעורי תמותה מסיבות אחרות שעמדו על 59.9%. באלו עם ריכוזי PSA של 10 ננוגרם/מ”ל או פחות, ההיארעות המצטברת של תמותה עקב סרטן ערמונית עמדה על 0.7%.

יתרה מזאת, ההיארעות המצטברת של תמותה ספציפית עקב סרטן ערמונית בגברים עם ביופסיה שפירה עמדה על 3.6% באלו עם רמות PSA מעל 10 ננוגרם/מ”ל אך פחות מ-20 ננוגרם/מ”ל, ועל 17.6% בגברים עם PSA מעל 20 ננוגרם/מ”ל.

הסיכון לתמותה על-רקע ממאירות בגברים שהתייצגו עם ביופסיה שלילית של הערמונית היה נמוך מאוד, בעיקר בגברים עם רמות PSA נמוכות בהפניה. יש לקחת בחשבון ממצאים אלו בדיון עם המטופל אודות צורך בביופסיות נוספות.

Lancet Oncol 2017

לידיעה במדסקייפ