בחלק מהגברים עם ממאירות מקומית של הערמונית, כריתה רדיקאלית של הערמונית הביאה לירידה משמעותית בשיעורי התמותה, כך עולה מתוצאות מעקב ארוך-טווח אחר חולים בשבדיה, שפורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי כריתה רדיקאלית של הערמונית מפחיתה את שיעורי התמותה בגברים עם ממאירות מקומית של הערמונית; עם זאת, נותרו שאלות חשובות בנוגע לבטיחות ארוכת הטווח של גישת טיפול זו.

בין השנים 1989-1999 חולקו באקראי 695 גברים עם ממאירות מוקדמת של הערמונית לקבוצת מעקב הדוק או כריתה רדיקאלית של הערמונית. כל המשתתפים נותרו במעקב עד לשנת 2012. תוצאי הסיום העיקריים במחקר SPCG (Scandinavian Prostate Cancer Group Study Number 4) כללו את שיעורי התמותה מכל-סיבה, שיעורי תמותה עקב ממאירות של הערמונית והסיכון לגרורות. תוצאי סיום משניים כללו התחלת טיפול ADT (Androgen Deprivation Therapy).

במהלך מעקב של 23.2 שנים, 200 מבין 347 נשים בקבוצת ההתערבות הניתוחית ו-247 מבין 348 הגברים בקבוצת המעקב בלבד הלכו לעולמם. מבין מקרי התמותה, 63 מהמקרים בקבוצת ההתערבות הניתוחית ו-99 בקבוצת המעקב נבעו מממאירות של הערמונית; הסיכון היחסי עמד על 0.56 (P=0.001), וההבדל האבסולוטי עמד על 11.0 נקודות אחוז. מספר החולים הנדרש לטיפול למניעת מקרה תמותה אחד עמד על שמונה חולים.

גבר אחד הלך לעולמו לאחר ניתוח בקבוצת החולים לאחר כריתה רדיקאלית של הערמונית. שיעור טיפולי ADT היה נמוך יותר בקבוצת החולים לאחר ניתוח לכריתה רדיקאלית של הערמונית (הבדל של 25 נקודות אחוז). התועלת של ניתוח בכל הנוגע לתמותה עקב ממאירות של הערמונית הייתה הגדולה ביותר בגברים מתחת לגיל 65 שנים (סיכון יחסי של 0.45) ובאלו עם ממאירות של הערמונית בסיכון בינוני (סיכון יחסי של 0.38). עם זאת, כריתה רדיקאלית של הערמונית לוותה בירידה בסיכון לגרורות בגברים מבוגרים (סיכון יחסי של 0.68, P=0.04).

החוקרים מסכמים וכותבים כי מעקב ממושך אחר חולים עם ממאירות של הערמונית מאשר כי צפויה ירידה משמעותית בשיעורי התמותה לאחר כריתה רדיקאלית של הערמונית; מספר החולים הנדרש לטיפול למניעת מקרה תמותה אחד המשיך לרדת כאשר הטיפול הותאם לפי גיל בעת האבחנה והסיכון של הגידול. חלק גדול מהחולים ששרדו בטווח הארוך בקבוצת המעקב הזהיר, לא נדרשו לטיפול פליאטיבי.

N Engl J Med 2014;370:932-42

לידיעה במדסקייפ