מתוצאות מחקר חדש עולה כי רמות הסוכר בדם בעת אבחנת ממאירות של הערמונית הינם גורם מנבא בלתי-תלוי להישנות ממאירות הערמונית בגברים המקבלים טיפול בשל מחלה מקומית.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי השמנת-יתר קשורה באופן עקבי עם הישנות ותמותה של חולים עם סרטן הערמונית, במנגנון שאינו ידוע. הפרעה בבקרת משק הסוכר, הנפוצה בשמנים, הוצעה כמנגנון אפשרי להישנות לגדילת גידולי ערמונית. במחקר זה, הם בחנו את הקשר בין רמות הסוכר בדם בעת הטיפול והסיכון להישנות ממאירות של הערמונית לאחר טיפול ראשוני.

מדגם המחקר כלל 1,734 גברים לאחר כריתה רדיקאלית של הערמונית או טיפול קרינתי בשל ממאירות מקומית של הערמונית בשנים 2001-2010. החוקרים תיעדו את רמות הסוכר בדם במועד הסמוך ביותר לאבחנה. הישנות ממאירות של הערמונית נקבעה על-סמך התקדמות של ערכי PSA או טיפול משני. ניתוח סטטיסטי נועד לקבוע אם קיים קשר בין רמות הסוכר בדם ובין הישנות ביוכימית לאחר תקנון לגיל, מוצא, מדד מסת גוף, מחלות רקע, אבחנה של סוכרת, סיכום מדד גליסון, רמות PSA, טיפול ושנת טיפול.

החוקרים מדווחים כי שיעורי ההישנות עמדו על 16% מהגברים במהלך מעקב ממוצע של 41 חודשים. באלו עם ערכי סוכר מוגברים (100 מ”ג לד”ל ומעלה) נרשמה עליה של 50% בסיכון להישנות בהשוואה לאלו עם ערכי סוכר תקינים (מתחת ל-100 מ”ג לד”ל). השפעה זו תוארה הן באלו שעברו כריתה רדיקאלית של הערמונית והן באלו לאחר טיפול קרינתי.

החוקרים מסכמים וכותבים כי מהנתונים עולה כי בגברים המקבלים טיפול כנגד ממאירות מקומית של הערמונית, היפרגליקמיה הינה גורם מנבא עצמאי להישנות התהליך הממאיר.

Prostate Cancer Prostatic Dis. 2013;16(2):204-208

לידיעה במדסקייפ