מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת BMJ, עולה כי תקופת אבל באימהות לאחר הלידה מלווה בסיכון מוגבר לפסיכוזה בצאצא, עם סיכון גבוה במיוחד לאחר מעשה אובדני במשפחה הגרעיני.
מטרת המחקר הייתה לבחון את הסיכון לפסיכוזה על-רקע אבל משמעותי במהלך התקופה שלפני הלידה ולאחריה, מההפריה ועד תקופת הבגרות, תוך הערכת סיבות שונות לתמותה. מדובר במחקר פרוספקטיבי, מבוסס-קהילה, שכלל נתונים ממאגר ארצי בשבדיה אודות לידות בין השנים 1973-1985, עם מעקב עד שנת 2006.
במדגם שכלל למעלה ממיליון לידות (בשנים 1973-1985), צאצאים שנולדו לאימהות שנחשפו לאבל משמעותי שישה חודשים לפני ההפריה או במהלך ההיריון, או איבדו קרוב משפחה עד לפני שמלאו להם 13 שנים, היו במעקב עד שנת 2006.
התוצא העיקרי של המחקר היה יחס הסיכויים לכלל אירועי פסיכוזה, פסיכוזה לא-אפקטיבית ופסיכוזה אפקטיבית.
החוקרים לא זיהו עליה משמעותית בסיכון לפסיכוזה בצאצא עם תקופת אבלות של האם לפני ההפריה או במהלך ההיריון (יחס סיכויים מתוקן של 1.24 לפני ההפריה; 0.95 במהלך הטרימסטר הראשון; 0.79 בטרימסטר השני ו-1.14 בטרימסטר השלישי). הסיכון עלה באופן מתון לאחר חשיפה לאובדן בן משפחה קרוב מהלידה עד גיל ההתבגרות (יחס סיכויים מתוקן של 1.17). דפוס הסיכון היה דומה עם פסיכוזה אפקטיבית ולא-אפקטיבית.
ההערכות היו גבוהות יותר לאחר תמותה של אדם מהמשפחה הגרעינית, בהשוואה לאדם מהשפחה המורחבת, אך נותרו לא-משמעותיות במקרים של חשיפה לפני הלידה; ככל שהחשיפה למקרה התמותה במשפחה הגרעינית הייתה מוקדמת יותר בתקופת הילדות (יחס סיכויים מתוקן של 1.84 בין הלידה עד גיל 2.9 שנים; 1.47 בין גיל 3-6.9 שנים, 1.32 בין הגילאים 7-12.9) ולאחר מעשה אובדני. לאחר מעשה אובדני, הסיכון היה גבוה יותר במיוחד לפסיכוזה אפקטיבית (יחס סיכויים מתוקן של 3.33 מהלידה עד גיל 2.9 שנים, 1.84 בין הגילאים 3-6.9 שנים ו-2.68 בין הגילאים 7-12.9 שנים). תקנון לערפלנים מרכזיים החליש את הקשר, אך לא סיפק הסבר לסיכון הנ”ל.
החוקרים קוראים להשלים מחקרים נוספים להבנה טובה יותר של הנושא והתועלת של התערבויות מתאימות לתמיכה בילדים פגיעים ובני משפחתם.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!