התקן תוך-רחמי ושתלים הורמונאליים למניעת היריון הן השיטות הטובות ביותר למניעת הריון לא-מתוכנן בנערות מתבגרות, כך לפי הנחיות חדשות שפורסמו מטעם ה-American College of Obstetricians and Gynecologists, שפורסמו במהדורת אוקטובר של כתב העת Obstetrics & Gynecology.
החוקרים מסבירים כי מניעה הפיכה וארוכת-טווח, באמצעות התקן תוך-רחמי (IUD או Intrauterine Device) והתקנים תוך-רחמיים המשחררים Levonorgestrel, מלווה בשיעור הריונות נמוכים יותר מאמצעי מניעה קצרי-טווח בנערות מתבגרות.
שיעורי ההיענות לאמצעי מניעה קצרי-פעולה היו נמוכים משמעותית בהשוואה לאמצעי מניעה ארוכי-טווח במתבגרות. במחקר שכלל 1387 נשים בגילאי 15-24 שנים, שנטלו אמצעי מניעה קצרי-פעולה, מעטות השתמשו באותו אמצעי מניעה לאחר שנה. 16% מאלו שהשתמשו בזריקות DMPA המשיכו בטיפול זה לאחר שנה, ו-11% מאלו שבחרו במדבקה המשיכו בטיפול זה לאחר שנה אחת. שיעורי ההיענות לטיפול היו גבוהים יותר עם טבעות נרתיקיות וגלולות למניעת היריון (סביב 30%).
ממחקרים אחרים עלה כי שיעורי ההיענות לאמצעי מניעה ארוכי-טווח עלו על 70% במתבגרות. מחקר משנת 2011 בנשים בגילאי 14-25 שנים הדגים שיעורי היענות של 86% לאחר שנה, בהשוואה ל-55% עם אמצעי מניעה קצרי-טווח. למרות שמחקר זה כלל נתונים ממתבגרות וממבוגרות, מחקר שהשווה בין IUD עם שחרור Levonorgestrel בנשים מתחת לגיל 20 ובין נשים מבוגרות יותר מצא שיעורים דומים בכל קבוצות הגיל (85% ו-80%, בהתאמה).
אמצעי מניעה ארוכי-טווח הופכים פופולאריים יותר, אם כי עדיין מצויים בצילם של אמצעי מניעה קצרי-טווח. בשנת 2002, 2.4% מהנשים בארצות הברית שנטלו אמצעי מניעה התבססו על אמצעי מניעה ארוכי-טווח. מבין מתבגרות בגילאי 15-19 שנים שהשתמשו באמצעי מניעה, 4.5% בחרו באמצעי מניעה ארוכי-טווח.
בבחירת אמצעי המניעה, יש לעודד מתבגרות לשקול אמצעי מניעה ארוכי-טווח. התקנים תוך-רחמיים ושתלים הורמונאליים מהווים את האמצעים ההפיכים הטובים ביותר למניעת הריון לא-מתוכנן והפלות בנשים צעירות.
המומחים מסבירים כי סיבוכים עקב התקנים תוך-רחמיים הם נדירים. חוקרים הוכחו כי בנשים צעירות שהשתמשו בהתקנים אלו לא נרשם סיכון מוגבר ל-PID (Pelvic Inflammatory Drugs), והן לא היו בסיכון מוגבר להפרעות פוריות.
הכותבים מסבירים כי סיבוכים בקרב נשים המשתמשות בהתקנים תוך-רחמיים הם נדירים, עם הבדל קטן בין מתבגרות ונשים מבוגרות. הסיכון היחסי ל-PID מוגבר במהלך 20 הימים הראשונים לאחר ההשתלה ולאחר מכן שב לערכי הבסיס, כאשר הסיכון האבסולוטי הוא נמוך. הסיכון ל-PID עם השתלת התקן תוך-רחמי נע בין 0-2%, בהעדר זיהום בצוואר הרחם, ובין 0-5% בנוכחות זיהום לא-מאובחן. במקרים של זיהום, הגורם הסביר ביותר הוא קונטמינציה חיידקית ולא ההתקן עצמו.
תוצאה חיובית בבדיקת כלמידיה לאחר השתלת IUD אינה מעלה את הסבירות ל-PID במידה וניתן טיפול מוקדם. השימוש בהתקנים המשחררים levonorgestrel עשוי למעשה להפחית את הסיכון עקב עיבוי רירית צוואר הרחם והידקקות רירית הרחם.
בנשים בגלאי 15-19 שנים שיעור זיהומי כלמידיה השני בשכיחותו והשיעורים הגבוהים ביותר של זיהומי גונוריאה, כך לפי דו”ח משנת 2010.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!