מאת ד”ר בן פודה שקד
ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון יוני של ירחון Hypertension עולה כי הן כושר גופני והן פעילות גופנית קשורים ביחס הפוך להתפתחות יתר לחץ דם במהלך תקופת מעקב של כעשרים שנה. עם זאת, החוקרים מוסיפים כי הפעילות הגופנית הייתה קשורה למדידות לחץ דם תקינות רק כשרמת הכושר הגופני הייתה הגבוהה ביותר. כך מניתוח חדש של מחקר ה-Coronary Artery Risk Development in Young Adults (CARDIA).
החוקרים מציינים כי מחקרם זה הינו אחד המחקרים הבודדים אשר ביקשו לבחון יחד כושר גופני ופעילות גופנית. הם מסבירים כי חשוב להבחין בין השניים, מאחר ופעילות גופנית הינה התנהגות, בעוד שכושר גופני אירובי הינו מדד פיזיולוגי.
לדברי החוקרים, ידוע כי פעילות גופנית הינה הגורם ההתנהגותי העיקרי לכושר גופני, וכי פעילות גופנית רבה יותר עשויה לשפר את כושרו הגופני של הפרט. עם זאת, על פעילות זו להיות לדבריהם בינונית עד מאומצת על מנת לשפר את הכושר במידה שתביא ליתרונות בריאותיים. בעוד שיתכן והמדובר ברעיון שאינו מורכב במיוחד, החוקרים טוענים כי זוהי הפעם הראשונה בה עיקרון זה מודגם באמצעות מידע אובייקטיבי.
בנוסף, מדידות לחץ הדם בוצעו בבגרות המוקדמת, והראו כי אפילו בתקופה בה מרבית הצעירים אינם מודאגים מגורמי הסיכון הקרדיווסקולאריים שלהם ומיתר לחץ דם, חשוב לאמץ אורח חיים המשלב פעילות גופנית. החוקרים מוסיפים כי כושר ופעילות גופנית חשובים ביחס להתפתחות ארוכת הטווח של מחלת לב.
במחקרם זה ביקשו החוקרים לבחון שמא כושר גופני ופעילות גופנית קשורים בצורה בלתי תלויה להיארעות של יתר לחץ דם בתום עשרים שנות מעקב בקרב 4,618 גברים ונשים בגילאי 18 עד 30 שנים בתחילתו, אשר משתתפים במחקר ה-CARDIA.
בתחילת המעקב, הוערך הכושר הגופני על פי פרק הזמן הנדרש לנבדקים לבצע מבחן מאמץ מדורג ומוגבל על פי תסמינים, וכן הוערכה הפעילות הגופנית על פי דיווח עצמי.
החוקרים מדווחים כי שיעור ההיארעות של יתר לחץ דם, כפי שהוגדר כלחץ דם סיסטולי של 140 mmHg ומעלה או לחץ דם דיאסטולי של 90 mmHg ומעלה, היה 13.8 ל-1,000 שנות אדם (כך ב-1,022 נבדקים). לדבריהם, הן הכושר הגופני הבסיסי (יחס סיכון, 0.63) והן הפעילות הגופנית (יחס סיכון, 0.86) היו קשורים ביחס הפוך להיארעות של יתר לחץ דם כשנכללו יחד במודל בו בוצע תקנון לערפלנים כגון גיל, מין, גזע, עישון, לחץ הדם הסיסטולי, צריכת אלכוהול, רמת הכולסטרול מסוג HDL, צריכת הסיבים בתזונה, צריכת הנתרן בתזונה, רמת הגלוקוז בצום ומדד מסת הגוף (BMI).
ניתוח קודם של אותו המחקר הראה כי הצעירים שהראו רמה גבוהה ביותר של פעילות גופנית היו בעלי הסיכון הנמוך ביותר לפתח יתר לחץ דם. לטענת החוקרים, כעת הם מתקדמים מעבר לממצאי הניתוח הקודם, ומראים כי ישנו קשר הפוך משמעותי בין כושר גופני ובין ההיארעות של יתר לחץ דם. הם מציינים כי חמש שנות המעקב שנוספו מאז, עם כ-388 מקרים נוספים של יתר לחץ דם בעוקבה זו, אפשרו להם לרבד את ניתוח הנתונים על פי קטגוריות של פעילות גופנית.
עוצמת הקשר בין פעילות גופנית ובין יתר לחץ גם הייתה הרבה ביותר בקרב נבדקים בקטגוריית הכושר הגופני הגבוהה ביותר (יחס סיכון, 0.80), בעוד שעוצמת הקשר בין כושר גופני ויתר לחץ דם הייתה דומה בין השלישונים השונים של פעילות גופנית.
החוקרים מסבירים כי כושר גופני הינו למעשה תכונה המשקפת שילוב של פעילות גופנית מסוגים שונים, פוטנציאל גנטי ובריאות פונקציונאלית של מערכות גוף שונות. לדבריהם, שליש ממקרי יתר לחץ הדם (34%) ניתנים היו למניעה באם הנבדקים היו עוברים לקטגוריה גבוהה יותר של כושר גופני. עם זאת, ממצא זה נבדל בין המינים ובין גזעים שונים, הם מציינים.
בהיות המחקר תצפיתי בלבד, לא עלה בידם של החוקרים להגיע לכדי המלצות באשר למידת הפעילות הגופנית הנדרשת לשם שיפור הכושר הגופני ומעבר לקטגוריה גבוהה יותר. לפיכך, הם מכירים בצורך בעריכת מחקרים קליניים בנושא למטרה זו.
לבסוף, מציינים החוקרים כי בעוד ששיעור יתר לחץ הדם היה גבוהה משמעותית בקרב נבדקים שחורים, הקשר בין פעילות גופנית וכושר גופני ובין יתר לחץ דם היה דומה בין הגזעים השונים. לפיכך, חשוב ביותר לעודד פעילות גופנית וכושר גופני בכל הגזעים, הם מסכמים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!