אימון גופני במעלך תקופת הילדות וגיל ההתבגרות מלווה בשיפור תפקוד דיאסטולי בחולים עם קרדיומיופתיה היפרטרופית, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת International Journal of Cardiology.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הפרעה בתפקוד דיאסטולי הינו מרכיב חשוב בפנוטיפ הקליני של קרדיומיופתיה היפרטרופית. בעוד שאימון גופני עשוי לשפר את התפקוד הדיאסטולי של חדר שמאל בלב בריא, ההשפעה של אימון גופני במהלך הילדות וגיל ההתבגרות בנשאי וריאנטים גנטיים שנקשרו עם קרדיומיופתיה היפרטרופית אינה ידועה.
החוקרים השלימו מחקר חתך ורטרוספקטיבי ושילבו נתונים קליניים ואקו-קרדיוגרפיים עם היסטוריה של אימון גופני מהילדות ועד למועד הבדיקה של 187 משתתפים עם קרדיומיופתיה היפרטרופית או גנוטיפ המוביל להתפתחות קרדיומיופתיה היפרטרופית. ניתוחים סטטיסטיים רבים שימשו לזיהוי הקורלציה בין אימון גופני לפני גיל 20 שנים ובין מדדי תפקוד דיאסטולי של חדר שמאל על-סמך בדיקת אקו-לב.
מהנתונים עולה קורלציה בין אימון גופני במהלך הילדות וגיל ההתבגרות ובין מדדים דיאסטוליים טובים יותר, כולל נפח בתום-דיאסטולה ויחס E/e’, לאחר תקנון להשפעות גיל החולה בעת הבדיקה ונוכחות היפרטרופיה של חדר שמאל. קורלציה זו תוארה הן בחולים עם פנוטיפ של קרדיומיופתיה היפרטרופית עם היפרטרופיה של חדר שמאל והן בחולים עם גנוטיפ המוביל להתפתחות קרדיומיופתיה היפרטרופית אך ללא היפרטרופיה של חדר שמאל.
עוד מדווחים החוקרים כי לא תועדה קורלציה שלילית בין עליה בהיקף אימון גופני ובין הרעה של אחד המדדים להערכת התפקוד הדיאסטולי של הלב.
מהנתונים עולה כי הגברת אימונים גופניים במהלך הילדות וגיל ההתבגרות מלווה בהשפעה חיובית על התפקוד הדיאסטולי של חדר שמאל, הן בחולים עם פנוטיפ של קרדיומיופתיה היפרטרופית עם היפרטרופיה של חדר שמאל והן בחולים עם גנוטיפ המוביל להתפתחות קרדיומיופתיה היפרטרופית אך ללא היפרטרופיה של חדר שמאל.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!