פעילות גופנית לבדה ובשילוב עם התערבויות אחרות, כולל הערכה וטיפול בהפרעות ראיה והערכה והתאמות סביבתיות, מפחיתה את הסיכון לפציעות עקב נפילות בקרב מטופלים בגילאי 65 שנים ומעלה, כך עולה מסקירה שיטתית ומטה-אנליזה חדשה, שפורסמה במהלך חודש נובמבר בכתב העת JAMA.
להערכת ההשפעה היחסית של התערבויות שונות, החוקרים השלימו סקירה שהתבססה על נתונים מ-54 מחקרים אקראיים ומבוקרים, אשר כללו 41,596 משתתפים ו-39 התערבויות מעבר לטיפול הסטנדרטי.
מספר התערבויות הפחיתו את הסיכון לפציעות עקב נפילות, עם השפעה אדטיבית: פעילות גופנית (יחס סיכויים של 0.51); שילוב פעילות גופנית והערכה וטיפול בהפרעות ראיה (יחס סיכויים של 0.17) ושילוב פעילות גופנית, הערכה וטיפול בהפרעות ראיה והערכה והתאמת סביבתית (יחס סיכויים של 0.30).
החוקרים מצאו עוד כי שילוב גישות לשיפור איכות ברמת המרפאה, הערכה וטיפול מולטי-פקטוריאלי, תוספי סידן ותוספי וויטמין D, הפחיתו משמעותית את הסיכון לפציעות עקב נפילות (יחס סיכויים של 0.12).
כאשר החוקרים בחנו את הנתונים מ-37 מחקרים בהם נשים היוו פחות מ-75% מהמדגם (20,354 משתתפים), הסקירה הדגימה תוצאות תואמות לניתוח הנתונים העיקרי.
מניתוח נוסף של הנתונים להערכת אשפוזים בשל נפילות, אשר התבסס על נתונים משני מחקרים (516 משתתפים), לא מצאו החוקרים קשר משמעותי בין גישות לשיפור איכות ברמת המטופל או ברמת המרפאה והערכה וטיפול מולטי-פקטוריאלי, בהשוואה לטיפול סטנדרטי.
ממצאי המחקר מדגישים את חשיבות עידוד פעילות גופנית בקרב קשישים, שילוב פעילות גופנית עם התערבויות המותאמות באופן אישי לצרכיי המטופלים, דוגמת הערכת ראיה; ויישום התערבויות שהוכחו כיעילות בעבר.
JAMA. Published online November 7, 2017
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!