בקרב חולים עם סוכרת מסוג 2 שהחלו טיפול במעכבי SGLT-2, באלו שפיתחו זיהום בדרכי השתן או בדרכי המין במהלך השנה הראשונה לטיפול תועד סיכון גבוה יותר משמעותית להפסקת הטיפול התרופתי, בהשוואה לביקורות תואמות ללא זיהום, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Diabetes, Obesity and Metabolism.

למרות שהקווים המנחים לא מציינים זיהום בדרכי השתן או בדרכי המין כסיבה להפסקת טיפול במעכבי SGLT-2, חולים רבים מפסיקים את הטיפול עם פגיעה אפשרית בתועלת הלבבית והכלייתית של הטיפול. להערכת הנושא, החוקרים השלימו מחקר עוקבה מבוסס-אוכלוסייה בדנמרק וכללו 68,277 חולים עם סוכרת מסוג 2 שהחלו טיפול במעכבי SGLT-2 וקיבלו בעבר טיפול במטפורמין.

חולים עם אירוע ראשון של זיהום בדרכי השתן (5,892 חולים, גיל חציוני של 69 שנים, 62.9% נשים) או זיהום בדרכי המין (1,389 חולים, גיל חציוני של 62 שנים, 73.5% נשים) בתוך שנה מהתחלת הטיפול במעכבי SGLT-2 הותאמו לחולים ללא הזיהום הנ”ל על-בסיס מין, גיל, משך טיפול במעכבי SGLT-2 ושנת התחלת הטיפול.

הפסקת הטיפול הוגדרה כפער טיפול של לפחות 60 ימים לאחר מועד הסיום המשוער של אספקת התרופה.

במועד הצפוי לניפוק חוזר ראשון של התרופה, בחולים עם לעומת ללא זיהום בדרכי השתן תועד סיכוי גבוה ב-53% להפסקת הטיפול במעכב SGLT-2 (21.9% לעומת 14.3%, יחס סיכון של 1.53, רווח בר-סמך 95% של 1.43-1.64).

לאחר שנה אחת של מעקב, שיעורי הפסקת הטיפול הגיעו ל-39.5% בקרב חולים עם זיהום בדרכי השתן, בהשוואה ל-28.6% באלו ללא זיהום דומה, עדות לסיכון גבוה ב-38% (סיכון יחסי של 1.38, רווח בר-סמך 95% של 1.31-1.45).

בחולים עם זיהום בדרכי המין, ההבדל במועד ניפוק חוזר צפוי היה קטן ולא מובהק סטטיסטית; לאחר שנה אחת, שיעורי הפסקת הטיפול עלו ל-43.6% באלו עם זיהום בדרכי המין, בהשוואה ל-30.3% באלו ללא זיהום דומה (סיכון יחסי של 1.44, רווח בר-סמך 95% של 1.30-1.58).

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מדגישים את הצורך בתמיכה ברופאים בהבחנה בין מצבים הדורשים השהיית הטיפול ומקרים בהם ניתן להמשיך בבטחה בטיפול התרופתי במעכבי SGLT-2 לשימור היתרונות ארוכי הטווח של הטיפול.

Diabetes, Obesity and Metabolism, June 2026

לידיעה במדסקייפ