במבוגרים עם סוכרת מסוג 2 בשלב מוקדם שאינם מאוזנים היטב תחת מטפורמין והחלו טיפול חד-שבועי ב- Tirzepatide תועד איזון גליקמי טוב יותר וירידה גדולה יותר במשקל הגוף, בהשוואה לאלו שטופלו בתכשירים אחרים ממשפחת אגוניסטים לקולטן ל-GLP-1, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Annals of Internal Medicine.

החוקרים מדווחים על הממצאים לאחר שנתיים ממחקר SURPASS-EARLY, מחקר בתווית-פתוחה, בשלב 4, הכולל 10 מדינות ונמשך בימים אלו.  מדגם המחקר כלל 794 מבוגרים (גיל ממוצע של 53.5 שנים, 49.4% נשים) עם סוכרת מסוג 2 שאובחנה בארבע השנים האחרונות, רמות המוגלובין מסוכרר בטווח 7-9.5% ומדד מסת גוף בטווח 25-45, תחת טיפול במטפורמין.

החולים חולקו באקראי לקבלת זריקה תת-עורית חד-שבועית של Tirzepatide (398 חולים) או אחת מהתרופות המאושרות לשימוש להפחתת רמות סוכר בדם (הגברת טיפול קונבנציונאלי).

התוצא העיקרי היה שינוי בהמוגלובין מסוכרר לאחר שנתיים. הטיפול ב-Tirzepatide הוגדר כלא-נחות במידה והירידה בהמוגלובין מסוכרר הייתה בתוך טווח של 0.3% מהגברת טיפול קונבנציונאלי. תוצאי סיום משניים כללו את העדיפות של Tirzepatide לשינוי המוגלובין מסוכרר, משקל והיקף מותניים. עוד הושלמה הערכה של האירועים החריגים משנית לטיפול.

לאחר 104 שבועות, בקרב חולים שטופלו ב-Tirzepatide תועדה ירידה מעט גדולה יותר בהמוגלובין מסוכרר ממוצע לעומת חולים תחת הגברת טיפול קונבנציונאלי (1.99% לעומת 1.32%, p<0.001). בחולים שטופלו ב-Tirzepatide תועדה ירידה הגדולה בממוצע ב-7.8 ק”ג וירידה גדולה ב-2.4 ס”מ בהיקף מותניים בהשוואה לאלו בזרוע הגברת טיפול קונבנציונאלי (p<0.001).

בחולים שטופלו ב-Tirzepatide תועד סיכוי גבוה יותר מאלו בזרוע הגברת טיפול קונבנציונאלי להשיג רמות המוגלובין מסוכרר נמוכות מ-7% (86% לעומת 72%), עד 6.5% (80% לעומת 60%) או מתחת ל-5.7% (60% לעומת 24%).

אירועים חריגים משנית לטיפול (בעיקר במערכת העיכול) והפסקות טיפול היו נפוצים יותר בחולים שטופלו ב-Tirzepatide. שיעור האירועים החריגים החמורים היה דומה בין הקבוצות.

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים בסברה כי התחלת טיפול ב-Tirzepatide בשלב מוקדם עשויה להביא לאיזון גליקמי טוב יותר מזה המושג עם טיפול קונבנציונאלי.

Ann Intern Med, May 26, 2026

לידיעה במדסקייפ