מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת American Journal of Cardiology עולה כי מתן טיפול בניאצין לווה בעלי בערכי סוכר בדם בצום, אך ללא עליה משמעותית בהופעת סוכרת חדשה. מנגד הטיפול לווה בירידה משמעותית בהתקדמות היצרות כלילית ואירועים קרדיווסקולאריים.
למרות שההשפעה של ניאצין על רמות הסוכר בדם בחולים עם סוכרת נבחנה היטב, ההשפעות של הטיפול התרופתי על רמות הסוכר וטרשת עורקים בחולים עם ערכי סוכר תקינים לא נבחנו לעומק. במסגרת המחקר הנוכחי בחנו החוקרים את ההשפעות של ניאצין על רמות הסוכר, התקדמות היצרות כלילית (על-סמך בדיקות אנגיוגרפיה כלילית כמותיות) ואירועים קליניים ב-407 חולים עם ערכי סוכר בסיסיים נמוכים מ-100 מ”ג לד”ל, שלקחו חלק במחקר FATS (Familial Atherosclerosis Treatment Study), HATS (HDL-Atherosclerosis Treatment Study), AFREGS (Armed Forces Regression Study) או CPC (Carotid Plaque Composition) להערכת טיפול פעיל בניאצין.
למרות שרמות הסוכר בצום עלו משמעותית בתוך שלוש שנים הן בקרב מטופלים בניאצין (מ-85.6 מ”ג לד”ל ל-95.5 מ”ג לד”ל, p<0.001) והן באלו שלא טופלו בניאצין (מ-85.2 ל-90 מ”ג לד”ל, p=0.009), באלו שטופלו בניאצין נרשמה עליה גדולה יותר משמעותית ברמות הסוכר בדם, בהשוואה לאלו שלא נטלו ניאצין (9.88 לעומת 4.05 מ”ג לד”ל, p=0.002).
בסה”כ, 29% מהמשתתפים פיתחו הפרעה ברמות סוכר בצום בתוך שלוש שנים. היארעות הפרעה ברמת סוכר בצום הייתה גבוהה יותר משמעותית בחולים שטופלו בניאצין, בהשוואה לאלו שלא קיבלו את הטיפול התרופתי. עם זאת, תדירות הופעה חדשה של סוכרת לא הייתה שונה משמעותית בין שתי הקבוצות (5.6% לעומת 4.8%, p=0.5).
מההשוואה בין חולים שטופלו בניאצין עם אלו שלא טופלו בתרופה עולה כי בקרב המטופלים חל שינוי קטן יותר בהיצרות הכלילית הממוצעת (0.1% לעומת 2%, P<0.0001), עם פחות אירועים קרדיווסקולאריים מג’וריים (8% לעומת 21%, p=0.001).
לסיכום, הטיפול בניאצין למשך שלוש שנים בחולים עם ערכי סוכר תקינים לווה בעליה ערכי סוכר בדם ובסיכון להתפתחות הפרעה ברמות סוכר בצום, אך ללא עליה בשכיחות סוכרת. הטיפול לווה בירידה משמעותית בהיארעות התקדמות היצרות כלילית ואירועים קרדיווסקולאריים מג’וריים.
Am J Cardiol. 2012 Nov 17
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!