מרבית התרופות ממשפחת סולפוניל-אוריאה ששימשו לטיפול במדגם מבוגרים סוכרתיים ברחבי דנמרק הובילו לסיכון מוגבר לסיבוכים, בהשוואה לטיפול במטפורמין, זאת ללא קשר להיסטוריה של אוטמים לבביים בעבר, כך עולה מסקירה שפורסמו בכתב העת European Heart Journal.
באופן כללי, הסיכון לתמותה מכל סיבה ואירועים קרדיווסקולאריים עלה משמעותית עם טיפול ב-Glimepride, Glibenclamide (גלובן), Glipizide (גלוקו-רייט) ו-Tolbutamide (אורסינון), בהשוואה לטיפול במטפורמין, בעוד שהתוצאות עם טיפול ב-Gilclazide ו-Repaglinide היו דומות לתוצאות עם טיפול במטפורמין, בלמעלה מ-100,000 חולים שהחלו את הטיפול המונותרפי בין השנים 1997-2006.
כ-75% מהחולים נותרו תחת טיפול תרופתי בודד כנגד סוכרת לאורך תקופת המעקב, שארכה עד תשע שנים.
לאחר תקנון לגיל, מין, השנה בה החל הטיפול, רמת הכנסה, מחלות רקע וטיפול תרופתי למחלות לב וכלי דם במהלך תקופת המחקר, יחס הסיכון לתמותה מכל-סיבה, בהשוואה למטפורמין, עלה ב-32% עם Glimepride, 19% עם Glibenclamide, 27% עם Glipizide ו-28% עם Tolbutamide בחולים ללא היסטוריה של אוטם לבבי (p<=0.001).
עליה משמעותית דומה תועדה בתוצא הסיום של אוטם לבבי, שבץ מוחי, או תמותה קרדיווסקולארית: 21%, 12%, 17% ו-25%, בהתאמה. הסיכון המוגבר היה בולט יותר ב-9% מהחולים עם היסטוריה של אוטם לבבי בתחילת המחקר.
יחסי הסיכון עם Gliclazide ו-Repaglinide לא היו שונים משמעותית מיחס הסיכון של מטפורמין.
Eur Heart J 2011
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!