ה-American Academy of Pediatrics וה-Pediatric Orthopaedic Society of North America זיהו חמש פרוצדורות או בדיקות העשויות להיות מיותרות בהערכת חולים צעירים עם בעיות אורתופדיות. המלצות ייעודיות אלו נועדו לצמצם בדיקות נוספות בעקבות תוצאות חיוביות-שגויות.

להלן חמש הבדיקות/פרוצדורות שחשיבותן מוטלת בספק:

1)     בדיקות סקר באמצעות אולטרה-סאונד של הירכיים לשלילת Developmental Hip Dysplasia או Developmental Hip Dislocation בתינוקות ללא גורמי סיכון ובדיקת ירך יציבה. היארעות דיספלזיה/פריקה של הירך היא נדירה (7 ל-1,000 לידות) ותכניות סקירה אוניברסאליות על-בסיס אולטרה-סאונד ביילודים ללא ממצאים חריגים ברורים בירך זיהו מקרים מעטים, לצד שיעור גבוה של תשובות חיוביות-שגויות. ללא ממצאים גופניים או גורמי סיכון ברקע, אולטרה-סאונד של הירך הינה בדיקה יקרה, גוזלת-זמן והממצאים עשויים להטעות רופאים והורים.

2)     צילומי רנטגן או המלצה על תומכים או ניתוח במקרים של פניה פנימה של כף הרגל (In-Toeing). מצב זה משקף לרוב הבשלה מתמשכת של השלד. ניתן להסתפק במעקב אחר ההליכה ובדיקת הילד עד גיל 7-8 שנים, אלא אם יש נפילות/מעידות חמורות או תנוחה אסימטרית. פיזיותרפיה, תומכים, או מדרסים אינם יכולים לשנות את הבשלת השלד.

3)     עזרים אורתופדיים או מדרסים אינם הולמים לשימוש בילדים עם פלטפוס קלה או אסימפטומטית, שהן צורות פיזיולוגיות תקינות. מעקב או שימוש בעזרים אורתופדיים ללא-מרשם רופא הן גישות מספקות לטיפול בכפות רגליים עם קשה כאשר הילד עומד על קצות האצבעות. עזרים אורתופדיים מותאמים אישית אינם משפיעים על התפתחות הקשת.

4)     יש לדחות בדיקות הדמיה מתקדמות (הדמיה בתהודה מגנטית או טומוגרפיה ממוחשבת) להערכת מרבית ההפרעות בשריר-שלד בילדים עד השלמת בדיקה קלינית, מעבדתית וצילומי רנטגן פשוטים, כולל הערכת היסטוריה משפחתית.

5)     אין להשלים צילומי רנטגן במהלך המעקב אחר שברים של האמה שאינם רגישים או כואבים עוד. חוסר ניידות באמצעות סד הניתן להסרה עשוי להספיק בשברים יציבים אלו, במקום הצבת גבס. במידה והשבר אינו רגיש עוד במישוש ארבעה שבועות לאחר הפציעה, ניתן לשוב לפעילות מלאה ואין צורך בצילומי רנטגן למעקב.

American Academy of Pediatrics

לידיעה במדסקייפ