לאחר זעזוע מוח על-רקע פעילות ספורט, בילדים ומתבגרים עם היסטוריה משפחתית או אישית של הפרעות במצב הרוח סיכון מוגבר משמעותית לתסמונת PCS (Post-Concussion Syndrome), כך מדווחים חוקרים במהלך כנס ה-Congress of Neurological Surgeons (CNS) לשנת 2014.

מתוצאות המחקר הרטרוספקטיבי להשוואת המאפיינים של ספורטאים לאחר זעזוע מוח עם תסמינים שנמשכו לפחות שלושה חודשים, בהשוואה לספורטאים שהחלימו בתוך שלושה שבועות, זוהתה עליה של פי 17 בסיכון לתסמינים כרוניים בספורטאים עם הפרעת חרדה או דיכאון לפני הפציעה. החוקרים מצאו עוד כי היסטוריה משפחתית של הפרעות מצב רוח והופעה מאוחרת של התסמינים (שעות לאחר הפציעה המקורית) לוו בסיכון מוגבר לתסמונת PCS.

מדובר במחקר רטרוספקטיבי, מקרה-ביקורת, שנועד לזהות גורמי סיכון לתסמונת PCS בילדים לאחר זעזוע מוח עקב פעילות ספורט. החוקרים זיהו 40 משתתפים עם תסמונת PCS (גיל ממוצע של 14.9 שנים) והתאימו לכל אחד שתי ביקורות תואמות בגיל ומין, עם החלמה מתועדת מזעזוע מוח בתוך שבועיים מהפציעה המקורית.

החוקרים בחנו מספר גורמים מנבאים אפשריים בארבעה תחומים: משתנים דמוגרפיים; היסטוריה רפואית, פסיכיאטרית ומשפחתית; שלב אקוטי לאחר פציעה (0-24 שעות); ושלב תת-אקוטי לאחר הפציעה (0-2 שבועות).

מהנתונים עלה כי בקבוצת החולים עם תסמונת PCS תועדה מספר גדול יותר של מקרי זעזוע מוח קודמים, היסטוריה נרחבת יותר של היסטוריה אישית ומשפחתית של הפרעות מצב רוח והפרעות פסיכיאטריות וגורמי דחק משמעותיים יותר, בהשוואה לביקורות.

בין הקבוצות לא תוארו הבדלי גזע, אובדן הכרה, אמנזיה, תסמינים אקוטיים או תת-אקוטיים או סוג פעילויות הספורט.

מניתוח סטטיסטי עלה כי גורמים המנבאים תסמונת PCS לאחר זעזוע מוח על-רקע פעילות ספורט כללו זעזוע מוח קודם (יחס סיכויים של 1.8), דיכאון או חרדה לפני הפציעה (יחס סיכויים של 17.3), היסטוריה משפחתית של דיכאון או חרדה (יחס סיכויים של 2.9) והיסטוריה משפחתית של מיגרנה (יחס סיכויים של 3.9). כאמור לעיל, עיכוב בתסמינים לווה גם כן בסיכון מוגבר לתסמונת PCS .

ממצאי המחקר מדגישים את חשיבות ההיסטוריה הרפואית והמאפיינים הפסיכיאטריים בחולים לאחר זעזוע מוח. אחת הנקודות המרכזיות של המחקר נוגעת לחשיבות ההיסטוריה המשפחתית במקרים אלו.

מתוך כנס ה-Congress of Neurological Surgeons

לידיעה במדסקייפ