בילדים עם סוכרת מסוג 1 וחסר אידיופטי של הורמון גדילה, ניתן לטפל בבטחה בהורמון גדילה, כך מדווחים חוקרים מגרמניה במאמר חדש שפורסם בכתב העת Journal of Pediatrics.
לדברי החוקרים, על הרופאים לטפל בהורמון גדילה במינון מתאים ולא לחשוש מפני עליה ברמות הסוכר בעקבות הטיפול. עם התאמה הולמת של מינון הטיפול באינסולין אין כל סיכון לתופעות לוואי שליליות בעקבות הטיפול בהורמון גדילה על איזון הסוכרת.
שכיחות חסר הורמון גדילה נעה בין 1:8,700 ל-1:3,500 ילדים. עם זאת, השכחות של חסר הורמון גדילה בילדים עם סוכרת מסוג 1 אינה ידועה, ולבטח, נמוכה. במקרים נדירים אלו הרופאים לרוב מהססים מאוד בבירור האבחנתי ובטיפול בהורמון גדילה בילדים סוכרתיים.
החוקרים התבססו על נתונים אודות 37 ילדים עם סוכרת מסוג 1 וחסר אידיופטי ומבודד של הורמון גדילה ,במטרה לבחון את הבטיחות המטבולית של טיפול בהורמון גדילה.
מינון האינסולין היומי הממוצע בילדים אלו היה גבוה יותר משמעותית, בהשוואה לקרוב ל-49,000 ילדים עם סוכרת מסוג 1 בלבד (1.0 יחידות לק”ג לעומת 0.85 יחידות לק”ג ליום, P<0.05).
לפני התחלת הטיפול בהורמון גדילה, חציון ממוצע סטיות התקן של גובה הילדים עמד על 2.3- באלו עם סוכרת מסוג 1 וחסר הורמון גדילה (בהשוואה ל-0.03 בקבוצת הביקורת). גם לאחר שנתיים של טיפול בהורמון גדילה, חציון זה עמד על 2.0- בלבד, עדות ליעילות מופחתת של הטיפול בהורמון גדילה בילדים עם סוכרת.
השלמת הגדילה (Catch-up Growth) הייתה קטנה יותר בילדים עם איזון מטבולי גרוע יותר, כפי שבא לידי ביטוי בריכוזי HbA1c גבוהים יותר. הדרישה היומית לאינסולין עלתה משמעותית (ל-1.1 יחידות לק”ג ליום) במהלך הטיפול בהורמון גדילה, ממצא שהביא לכך שילדים עם סוכרת מסוג 1 וחסר הורמון גדילה זכו לאיזון מטבולי דומה לביקורות, ללא חסר הורמון גדילה (HbA1c של 8.2% בשתי הקבוצות).
בילדים עם סוכרת מסוג 1 וקומה נמוכה יש לכלול בבירור האנדוקריני הסטנדרטי בדיקת הורמון גדילה, במידה וישנה התוויה קלינית, ואין כל מקום להססנות בחולים עם סוכרת.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!