חשיבות Agalsidase-Beta במניעת התקדמות מחלת Fabry (מתוך Ann Intern Med)

ממחקר חדש, שפורסם ב-Annals of Internal Medicine, עולה כי טיפול ב- Agalsidase-Beta (פבריזים) מאט את התקדמות הנזק האורגני בחולים עם מחלת Fabry מתקדמת. מחלת פאברי היא מחלת אגירה ליפוזומלית נדירה, הקשורה בכרומוזום X, ונובעת מחסר של Alpha-Galactosidase A. שכיחות המחלה עודמת על 1/117,000 לידות חי. חומרת המחלה משתנה בהתאם לדרגת החסר, אך מרבית החולים יסבלו בסופו של דבר מנזק לכליות, לב, ולאיברים אחרים, מעטים ישרדו מעבר לעשור החמישי.

מתן האנזים הספציפי המעורב במחלה הקל על הצטברות הסובסטרטים של האנזים, ואושר לשימוש. המחקר נועד לבחון אם הטיפול יוכל לשפר את התוצאות הקליניות. במחקר השתתפו 82 מבוגרים עם מחלת פאברי מתקדמת (גיל ממוצע 45) ומעורבות כלייתית קלה עד בינונית. החולים טופלו ב- Agalsidase-Beta במינון 1 מ”ג לק”ג, או פלסבו (בשיעור של 2:1) כל שבועיים, במשך עד 35 חודשים (חציון של 18.5 חודשים). המדד העיקרי של המחקר היה הזמן עד לאירוע קליני ראשון (אירוע כלייתי, לבבי, או צרברווסקולרי, או תמותה).

מבין 82 החולים שגוייסו למחקר, 6 פרשו לפני השגת המדד הסופי, 74 נצמדו לפרוטוקול המחקר. מספר גדול יותר באופן משמעותי של חולים בקבוצת הפלסבו השיגו את נקודת היעד, 13 מבין 31 החולים בקבוצת הפלסבו, בהשוואה ל-14 מ-51 החולים קבוצת ההתערבות (42% לעומת 27%).

מניתוח התוצאות עולה כי Agalsidase-Beta האריך את הזמן עד לאירוע קליני ראשון, בהשוואה לפלסבו, אולם ההבדל לא היה בעל משמעות סטטיסטית (HR=0.47,  95% CI = 0.21-1.03,  p=0.06), האירוע השכיח ביותר היה הרעה של התפקוד הכלייתי. שני הטיפולים נסבלו היטב, כאשר תופעת הלוואי השכיחה ביותר היתה תגובה קלה עד בינונית בלבד לעירוי.

החוקרים מסכמים כי Agalsidase-Beta יכול להאט את התקדמות הסיבוכים הקשים של מחלת פאברי, גם בחולים עם נזק כלייתי גלוי. הם מציינים מספר מגבלות של המחקר, כולל גודל המדגם הקטן, והצורך בהכללת חולים קשים בכדי להוכיח השפעה קלינית כלשהי במסגרת זמן סבירה. הם מציעים כי יתרונות הטיפול צפויות להיות גדולות יותר, באם הטיפול יחל בשלב מוקדם יותר של המחלה, וכן כי יש לנסות טיפולים תרופתיים להגנה על התפקוד הכלייתי, דוגמאת מעכבי ACE.

במאמר מערכת נלווה צויין כי המחקר מציג התפתחות מבטיחות נוספות במחלה זו, כולל מדדים פשוטים דוגמאת שינוי משטר האינפוזיה בכדי להגביר את קליטת האנזים בתאים וברקמות.

Ann Intern Med 2007; 146: 77-86

לידיעה ב-NELM

תגובות רוצה להצטרף לדיון?

אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!

מאמרים

גאוט ורטינופתיה סוכרתית: סיכון מוגבר והתפקיד המגן של טיפול להורדת רמות חומצת השתן

גאוט ורטינופתיה סוכרתית: סיכון מוגבר והתפקיד המגן של טיפול להורדת רמות חומצת השתן

מקור: Ophthalmol
ד"ר יעל שרון
ד"ר יעל שרון
אין תגובות|27/09/2026

המחקר בדק שתי שאלות מרכזיות: האם בקרב חולי סוכרת מסוג 2, נוכחות של גאוט (Gout) קשורה לסיכון מוגבר להתפתחות רטינופתיה סוכרתית (DR) וסיבוכיה? והאם בחולי גאוט שכבר סובלים מרטינופתיה סוכרתית מתקדמת, טיפול להורדת חומצה אורית (ULT) עשוי להפחית את הסיכון לסיבוכים מסכני ראייה?

הנחיות חדשות לטיפול במחלת ההשמנה

הנחיות חדשות לטיפול במחלת ההשמנה

מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|03/09/2026

לאחרונה פורסמו הנחיות חדשות ע״י האיגוד האירופאי לחקר וטיפול בהשמנה וע״י האיגוד האמריקאי לסוכרת, אשר מדייקות את הטיפול במחלת ההשמנה באופן נרחב יותר מהפחתת משקל, וזאת על סמך העדויות המחקריות שהצטברו עד תחילת 2026

כניסת צוות רפואי

הכניסה לאתר מותרת אך ורק לצוות הרפואי

לקבלת קוד אימות לנייד ולמייל, יש למלא את כתובת המייל ואת מספר הטלפון שלך

עדיין לא נרשמת? באפשרותך לבצע רישום כאן