בחודשים הבאים ברצוננו להקדיש כתבות במסגרת לימודי ההמשך לנושא “הפרעות שינה בילדים”. כולנו נדרשים לתת תשובות בנידון, ולא פעם להורים העומדים על סף התמוטטות.

מתברר  שמדובר בנושא אותו לא למדו בבית הספר לרפואה,  ולאמיתו של דבר אין אנחנו מוסמכים להביע דעה. כל רופא מנסה לדלות מניסיונו האישי ולתת תשובה בהתאם. לכל אחד גם דעות המבוססות מהרקע התרבותי שלו ומדרכי החינוך שהוא קיבל.

להלן דוגמאות של בעיות המובאות לרופא:

הורים מתלוננים כי בתם בת ה 11 חודשים בוכה לזמן ממושך כאשר משכיבים אותה ושוב כאשר מתעוררת באמצע הלילה. היא נרגעת כאשר הורה נכנס לחדרה ומרים אותה. ההורים מוסרים כי ניסו “את הכל”. התינוק נראה בריא, אלא ההורים – מותשים.

            איזה אופציות יש לרופא? 

1          לייעץ להורים לא להיכנס לחדר הילדים כאשר בוכה

2          לייעץ להורים להיכנס לחדר השינה של הילדה ולהרגיע אותה

3          לייעץ להורים לקחת את הילדה למיטתם.

            והנה דוגמא  נוספת:

ילד בן שלוש. ההורים משכיבים אותו בשעה 8.30 בערב. הילד לא נרדם אלא מבקר אצל ההורים מספר פעמים. בסופו של דבר ההורים הולכים לישון, ואז הילד מצטרף אליהם במיטתם.

ושוב מספר אופציות פתוחות לפני הרופא אך אין צורך בשלב זה למנות אותם. בעיה קשה יותר לפתרון, הבעיה הבאה:

הורים מתלוננים כי אינם מצליחים להעיר את  ביתם, נערה בת 14  בבוקר בזמן לבית הספר. הנערה אינה הולכת לישון לפני חצות הלילה כי היא “פשוט לא עייפה”. היא מאחרת לבית הספר ונרדמת בעת הלימודים. ברוב הימים היא ישנה אחר הצהרים.

הרופא יכול להמליץ על מספר צעדים כגון להעיר את הנערה בשעה חמש וחצי בבוקר,  למנוע ממנה את השינה אחר הצהרים, או לאיים כי ינקוט בפעולות עונשים כגון קיצוץ בדמי כיס  ואיסור הליכה לקולנוע וכדומה.

נושא זה נידון בהרחבה באינטרנט, בספרים הפופולריים בחינוך ילדים וכן במגזינים להורים. לעומת זאת ספרי לימוד ברפואת ילדם התחילו להקדיש מקום לנושא רק לאחרונה,   הודות למחקרים שיטתיים על השינה שהתפתחו בשנים האחרונות. ננסה לברר את שיטות המחקר החדשות, וללמוד את מסקנותיהם ונבדוק באיזו מידה, אם בכלל, הן עוזרות לנו לעזור להורים.

האינפורמציה הפשוטה, שנדלית מפי ההורים היא סובייקטיבית. ההורים על פי רוב אינם מודעים לזמן הרב הנדרש לילדים מסוימים ליפול בשינה, שכן מדובר בילדים שאינם מעירים את הוריהם בלילה.   

Polysomnography שיטה אבחנתית שנכנסה לשימוש רחב כדי ללמוד על בעיות בהפרעה בשינה. שיטה זו מנטרת מספר רב של פעילויות הגוף, כולל פעילות המוח, קצב הלב, זרימת אוויר לריאות, המאמץ הדרוש לנשימה, תנועות הגפיים וריווי החמצן בדם. שיטה זו העשירה את ידיעתנו בצורות ודרגות השינה בילדים. באמצעות שיטה זו ניתן לאבחן מחלות כגון נרקולפסי ו obstructive sleep apnea. הבדיקה מתבצעת בדך כלל בבית חולים.

חסרון השיטה  –  יקרה, טובעת כוח אדם רב,וילדים קטנים מתקשים להתרגל אליה.

שיטה נוספת, שיטת ה  time-lapse video-tape דהיינו צלום התנהגות הנבדק בזמן השינה  בבית בסביבה הטבעית של הנבדק. השיטה אינה מתעדת את דרגות השינה של הנבדקים. פרוש וקידוד הסרט דורש זמן רב ולכן השיטה אינה מתאימה לשימוש רחב אלא למטרות מחקר בלבד.

Actigraphyכשמו כן הוא. חיישן מחובר ליד או לרגל ומנטר את תנועות  התינוק. השיטה אוביקטיבית, קל להרכיב ואינה מפריעה לנבדק. המכשיר מתאים לשימוש במספר רב של נבדקים.

מהמחקרים עולה כי על פי רוב, תינוקות עד גיל שנה מתעוררים שלוש פעמים בלילה. ההורים מודעים רק לחלק מההתעוררויות. ברור שבמשך השנה הראשונה דפוסי השינה משתנים. עם הגיל תינוקות ישנים יותר זמן בלילה ויש להם יותר שעות  ערנות ביום.

מחקר במתבגרים מעלה כי הם דורשים יותר שינה מאשר לפני גיל ההתבגרות. ממצא זה תואם גם לניסיון של הורי מתבגרים.

כעת למדנו את השיטות השונות וקצת על דפוסי שינה בגילים שונים. 

ב ג’ורנל הבא נלמד על הפרעות בשינה ונתחיל בדיון אם להרשות ילדים לישון עם הוריהם. 

אנו תקווה, שלמרות הציפיות,  תוכלו לישון בלילות עד אז.