ממחקר גדול בנושא כאב בחולי פרקינסון, שתוצאותיו הוצגו במהלך כנס ה-Movement Disorders, עולה כי גורמים היקפיים אינם מהווים מקור חשוב לסוגים השונים של כאב וכי גורמים מרכזיים משחקים תפקיד חשוב יותר בכאב על-רקע מחלת פרקינסון, מכפי שסברו בעבר.

מדגם המחקר כלל 1,957 חולים עם מחלת פרקינסון בשלב די מוקדם (משך מחלה ממוצע של 3 שנים) מ-60 מרכזים בבריטניה. כל המשתתפים השלימו הערכות מפורטות של כאב ותסמינים מוטוריים ולא-מוטוריים.

הערכות חומרת כאב התבססו על שאלון SFMPQ (Short Form Mcgill Pain Questionnaire); מדד VAS (Visual Analog Scale) להערכת החודש האחרון; ומדד King’s Parkinson’s Disease Pain Scale.

החוקרים מצאו כי 85% מהמשתתפים דיווחו על כאב בעת הערכה ו-42% דיווח על כאב בדרגה בינונית-עד-חמורה (מדד VAS של 5 ומעלה), בהשוואה ל-13% מאלו שלא סבלו ממחלת פרקינסון.

מניתוח סטטיסטי עלה כי גורמים שניבאו חומרת כאב כללו סיבוכים מוטוריים, תסמינים אוטונומיים בדרגה קטנה, גיל צעיר, תסמינים אפקטיביים ומגדר נקבי.

חומרת בעיות ניידות לא ניבאה כלל את חומרת הכאב. למעשה, חומרת התסמינים האוטונומיים ניבאה כאב מעט טוב יותר מכל הגורמים האחרים. בנוסף, החוקרים לא זיהו קורלציה בין כאב ממקור שריר-שלד ובין תסמינים מוטוריים או בין כאב רדיקולארי ובין תסמינים מוטוריים. הם זיהו קורלציה חלשה מאוד בין כאב דיסקינטי ובין שינויים מוטוריים וקורלציה חלשה מאוד בין כאבי בטן תחתונה ובין מדדי עצירות.

עוד מדווחים החוקרים כי ב-33% מאלו שדיווחו על כאב הייתה עדות לשינוי עיבוד תחושתי באזור הכאב, כלומר, אלודיניה עורית ו/או שינוי סף תחושת דקירה. מבין המשתתפים עם כאב, ב-10% תועד מדד LANSS (Leeds Assessment of Neuropathic Symptoms and Signs) של 12 נקודות ומעלה, עדות לכאב נוירופתי.

לדברי החוקרים, זהו המחקר הגדול והמפורט ביותר בנושא כאב בחולי פרקינסון והם מאמינים כי הצליחו להוכיח כי גורמים היקפיים, דוגמת ניידות, אינם תורמים משמעותית לכאב, כפי שניתן היה לצפות.

מתוך כנס ה-MDS

לידיעה במדסקייפ